גבר נ' מאפיית אנג'ל ואח'

פסק דין

ביום 2.8.09 רכשה התובעת לחם המיוצר על ידי נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"). למחרת, עת אכלה מהלחם, חשה בפיה גוף זר. הסתבר לה כי בלחם היתה חתיכת פלסטיק, וכתוצאה מלעיסתה, נגרם, לטענתה, נזק לשיניה. בתביעה זו תובעת התובעת פיצוי עבור נזקיה.

לטענת התובעת, הגוף הזר שהיה מצוי בלחם גרם לשבירתו של כתר בפיה, וכן לשבירתה של סתימה בשן שנמצאת מתחתיו. לדברי התובעת, זמן קצר לפני האירוע נבדקה אצל רופא השיניים שלה, ומצב שיניה היה תקין. הנזק נגרם עקב הגוף הזר שהיה בלחם. לבקשת הנתבעת, היא מסרה לנציג שלה חלק מן הגוף הזר. חלק אחר נשאר ברשותה של התובעת, והיא הציגה אותו בפני בית המשפט.

בחקירתה הנגדית שללה התובעת, כי מקורו של הגוף הזר בפריט מזון אחר. לדבריה, מרחה על פרוסת הלחם שאכלה גבינה באמצעות סכין, כך שלא יתכן שהגוף הזר היה בגבינה.

הנתבעות טענו בכתב ההגנה מטעמן, כי נהוגים אצל הנתבעת תנאי סטריליזציה קפדניים במיוחד, וכי לא יתכן שמקורו של הגוף הזר בלחם. הנתבעות ציינו, כי הלחם עובר תהליך של אפיה, ואילו היה הגוף הזר בלחם הוא היה צריך להישרף או להתמזג עם תוכן הלחם. עוד טענו הנתבעות, כי נזקי שיניים הינם שכיחים וטבעיים, והם מתרחשים כתוצאה משחיקה, בלאי בלתי והזנחה.

עדותה של התובעת מהימנה עלי. בנוסף, אל מול גרסת התובעת, כי הגוף הזר היה בלחם, הסתפקה הנתבעת בהעלאת טענה כללית, כי היא נוקטת בתנאי סטריליזציה קפדניים ביותר, ולא הביאה כל עדים או ראיות המפרטים ומסבירים טענה זו. לכן אני קובעת, כי מקורו של הגוף הזר הינו בפרוסת הלחם שאכלה התובעת.

לתובעת נגרם נזק גוף כתוצאה מן הגוף הזר שהיה בלחם. סעיף 2 לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980 מחייב את הנתבעת לפצות את התובעת עבור נזק זה. ממסמך החתום על ידי רופא השיניים שמטפל בתובעת ומחשבונית שלו, שצורפו לכתב התביעה, עולה, כי עלות תיקון הנזקים שנגרמו לשיני התובעת הינה 10,000 ₪. בנוסף לסכום זה, אני פוסקת לתובעת סכום של 4,000 ₪ עבור כאב וסבל.

אשר על כן הנני מורה, כי הנתבעות ישלמו לתובעת סכום של 14,000 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעות לתובעת הוצאות משפט בסכום של 500 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ג' סיון תש"ע, 16 מאי 2010, בהעדר הצדדים.