גבן(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפת עובד ציבור בניגוד לסעיף 381 [ב] לחוק העונשין. העבירה בוצעה בצוותא עם בני משפחתו כנגד עובדי הקרן הקיימת לישראל, עת התאסף המון ותקף את פקחי הקק"ל שביצעו את מלאכתם. על כן, הוסף לעבירה סעיף 29 לחוק העונשין הנ"ל, הדן בביצוע במשותף. בנוסף, מואשם העורר גם בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 בצוותא עם סעיף 335[א][1] לחוק העונשין הנ"ל, אף זאת בצירוף לסעיף 29.

בית המשפט קמא בחן את חומר הראיות כנגד העורר, ומצא כי קיימות ראיות דיות בשלב זה, אשר לפי ההלכה אשר התפתחה בפסיקה, די בהן כדי להספיק בשלב בחינת חומר הראיות הגולמי לצורך הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

בית המשפט הפנה בהחלטתו לחומר הראיות אשר נבחן על ידו.

מנגד, טוען העורר כי חומר הראיות נגדו קלוש. בין עדויות עדי המאשימה נתגלו עדויות שאין ליתן בהן אמון, וכל אשר מצוי בחומר הראיות הינו, כי העורר אכן נכח בזירה, אולם לא נטל כל חלק פעיל בהשתוללויות ובמעשי התקיפה שנעשו כנגד פקחי הקק"ל.

על כן, טוען העורר כי לא היה מקום להשית עליו תנאי חלופת מעצר כה קשים, כמעצר בית ואיזוק אלקטרוני עד תום ההליכים המשפטיים, שעה שאין כל ראיה של ממש, אשר יש בה כדי לקשור אותו לאירוע.

בית המשפט קמא ציין בהחלטתו כאמור, כי קיים חומר ראיות די. בית המשפט התייחס לעדויותיהם של הפקחים, ובמיוחד לעדויותיהם של מר ראסם עומר ורפעת סמועי. מנגד, מעיון בתיק החקירה מצאתי בתיק אף את עדויותיהם של מר וליד עמארה וגד יובל. שני אלה אף עומתו ביום 22.8.10 עם העורר וזיהו אותו באופן ודאי כמי שנטל חלק פעיל באירועים. כך למשל אומר העד מר גד יובל בעימות "אני מזהה אותו... היה באירוע מיום 8.6.10, היה מתחילת האירוע, השתתף בתקיפה של הפקחים, כמו כולם החזיק במקל או במוט ברזל, תקף אותי, מזהה אותו זיהוי ודאי... אני מזהה אותו בוודאות, כן החזיק באלה או מוט ברזל ותקף הפקחים...". דברים דומים נאמרו על ידי העד מר וליד עמארה: "ביום האירוע 8.6.10 הוא היה בשטח עם אבא שלו... הבחור הזה השתולל, צעק, אפילו אני החזקתי בו כדי להפסיקו, אנשים התאספו וזרקו אבנים, חלק החזיקו באלות, מוט ברזל, לא מכיר אבל הבחור הזה היה בשטח, אני החזקתי אותו כדי להרגיעו...".

סבורני כי ראיות אלה מחזקות בהרבה מעבר לנדרש על פי הכללים שהתפתחו בפסיקה באשר לעוצמת הראיות הנדרשת בשלב זה של המעצר.

האירוע כפי המתואר בכתב האישום מעיד על מסוכנות ואלימות רבה. בית המשפט עמד על כך בהרחבה בהחלטתו ולא מצאתי כי נפל דופי בכך.

יש לציין אף כי העורר לא התייצב לחקירה ומילט עצמו פרק זמן ממושך עד אשר נתפס באקראי.

נוכח עובדות אלה, ונוכח הסיכון העולה מחומרת מעשיו, סבורני כי בית המשפט קמא ערך איזון ראוי בקבעו תנאי שחרור, אשר יהא בהם כדי לאיין את החומרה היתרה הטמונה בעורר.

על כן, הערר נדחה.

ניתנה והודעה היום ג' חשון תשע"א, 11/10/2010 במעמד הנוכחים.

בנימין ארבל, שופט

מירב.

הוקלד על ידי: מירב ריבן