א
בית משפט השלום בירושלים
|
3945-07
25/10/2007
|
בפני השופט:
שמעון פיינברג- סגן נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
יעקב סולומון
|
הנתבע:
סני חורי עו"ד
|
| פסק-דין |
1. ברקע לתובענה שלפנינו ניצב סכסוך שהתברר בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בעב' 1950/04 (להלן:
בית הדין האזורי) בין קבוצת אזרחי ותושבי מצרים (התובעים שם, להלן:
העובדים), אשר יוצגה על ידי הנתבע, לבין התובע (הנתבע שם מני רבים), בהיותו בעל מניות בחברה, בה הועסקו מרשיו של הנתבע (להלן:
ההליך הקודם).
אמירות שנכתבו אודות התובע במסגרת כתבי הטענות שהוגשו על ידי הנתבע בהליך הקודם הצמיחו תובענה זו, שבה מיוחסת לנתבע עוולה של פרסום לשון הרע לפי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן:
חוק איסור לשון הרע).
2. במסגרת ההליך הקודם הוגשו שתי בקשות מטעם התובע: אחת לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, והשניה - בקשה לדחיית התביעה ו/או מחיקת התביעה על הסף.
במסגרת תגובת הנתבע לבקשת ביטול פסק הדין כתב הנתבע דברים הבאים:
"3...יש לציין כי הנתבעים אשר רוקנו חברה אחת לאחר הגשת התביעה כנגדם במקום לנהל הליך לגופו של עניין והעבירו את כל הנכסים לחברה אחרת
מתמחים בתרגילים ובהונאה...לא יעלה על הדעת המשך הליך ביזוי בית המשפט ימשך עד אינסוף" (ההדגשה אינה במקור).
מאוחר יותר, ובמסגרת תגובה לבקשה השנייה של התובע, כתב הנתבע:
"2. הנתבעים הקימו רשת של חברות פיקטיביות על מנת להורות ולהתחמק מתשלום חובות - לא רק את העובדים שלהם אלא גם את השלטונות והם הפכו את עניין הקמת חברות לצורכי הונאה למומחיות...
4. התברר כי התובעים רוקנו את החברה הנתבעת והעבירו את כל נכסי לחברה אחרת.
5. ...אכן כמומחים להונאה ובניגוד לחוק השם הרשום ברשם החברות היה שונה במקצת - אך לתובעים היום יש את עזות המצח לנסות ולטעון כנגד התביעה המקורית של עוד מעשה נוכלות. פשוט מדהים. הנתבעים מתכחשים את קיומה של אישיות משפטית הקרויה "מאפית הטאבון בע"מ - כאשר הם עצמם פעלו תחת שם זה!!".
כנגד דברי הנתבע המובאים לעיל מלין התובע לפנינו בטענה שאלה מהווים לשון הרע בעניינו.
3. הנתבע טוען להגנתו כי דין התביעה נגדו להידחות על הסף, היות והפרסומים המשמיצים המיוחסים לו הם "פרסומים מותרים" לפי סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, ומשכך חוסים בצל החיסיון המוחלט המגן על המפרסם הן מפני תביעה אזרחית והן מפני אישום פלילי.
4. בהחלטתי מיום 26/6/07 הוריתי לצדדים להגיש סיכומים בכתב בטענה מקדמית של הנתבע בדבר היותו מוגן במסגרת חיסיון הקבוע בסעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע.
5. סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע קובע לאמור:
"13. פרסומים מותרים
לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי -
...
(5) פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד,
שנעשה תוך כדי דיון כאמור ;" (הדגשה שלי -ש.פ.).
6. טוען התובע בסיכומיו, שהפסיקה הכירה בחריגים לחיסוי לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, ומשכך אין מדובר בחיסיון מוחלט כי אם בחיסיון יחסי. החיסיון האמור, על-פי הנטען, לא חל בענייננו, משהדברים שהטיח הנתבע כנגד התובע בכתבי טענותיו נאמרו מתוך כוונת זדון, בידיעה שאין בהם אמת וללא כל קשר להליך המשפטי בו נאמרו.
7. על מנת לעמוד על טיבו וגבולותיו של החיסיון הקבוע בסעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, עלינו להתחקות אחר לשון הסעיף וההיסטוריה החקיקתית שלו על רקע פסיקת בתי המשפט המתייחסת לחיסיון הנ"ל.