גאבר ואח' נ' ש.

מבוא

1. בפני תביעה לסילוק יד מהמושכר שבדרך שועפט 13 (גוש 30560 חלקה 1) ומתן צו מניעה קבוע נגד הנתבעת, וזאת מהטעם כי הדייר (ה. מרזל) המוגן על פי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב-1972 נפטר, ולכן על הדירה לחזור לחזקתם.

2. בנוסף נדרשת הנתבעת לשלם דמי שכירות ראויים בגין כל חודש בו החזיקה בדירה שלא כדין, בהתאם להערכתו של השמאי יעקב תמוז.

3. הנתבעת טוענת כי היא "הידועה בציבור" של הדייר המוגן שנפטר, חזקתה במושכר היא כדין, כאמור בסעיף 20 (א) לחוק הגנת הדייר, ועל כן יש לדחות התביעה נגדה על שני מרכיביה. לענין דמי שכירות כדיירת מוגנת, אלו הופקדו בבית המשפט.

   נטל הראיה להוכיח כי לנתבעת זכות בדירה בהיותה "ידועה בציבור", מוטל עליה.

    

   סיפור המסגרת

4. ה. מ. (להלן: "המנוח") שכר דירה ביום 10/12/1967 מאביהם של התובעים יוסף ג'אבר, שאף הוא בינתיים נפטר (חוזה שכירות מתורגם – נספח ב'). עם כניסתו לתוקף של חוק הגנת הדייר, הפך המנוח לדייר מוגן.

5. אין מחלוקת בדבר היות אביהם של התובעים ולאחר מכן יורשיו - "בעל בית" אשר השכיר נכס בשכירות ראשית כמעט ארבעים שנה. (ראה פסק הדין מיום 29/7/15 בת.א. 29751-05-13 ס' 7 (ת/3) וכן מסמכים שצורפו לתצהירי התובעים – הסכם שכירות וקבלות, אשר לא נסתרו ע"י הנתבעת או מי מילדי המנוח).

6. בעת שהושכרה הדירה היה המנוח נשוי ואב לשלושה ילדים (כך עולה מפרטי דו"ח החוקר שהוצא לבקשת התובעים ועל פי שנות הלידה של ילדיו המצוינות בדו"ח , נספח ו' לתצהירי התובעים). ילדי המנוח הם: מ. מ. יליד 1960 (מתגורר בארה"ב), מ. ג. יליד 1952 מתגורר בצפת, ומ. ש.ש. יליד 1953 מתגורר בירושלים. בני הזוג מ. היו נוסעים מפעם לפעם לארה"ב, מן הסתם לבקר את בנם מ. ומשפחתו.

7. ב 4/9/95 ב"כ בעל הדירה עו"ד תמים ג'אבר שולח מכתב למנוח בזו הלשון:

   "1. לפני זמן מה נודע למרשנו כי במושכר מצויה מדי פעם אשה וכאשר מרשנו שאל אותך על פשר הדבר, ענית לו כי מדובר בעוזרת בית שעוזרת לך.