ג'ראד ואח' נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

המבקש (תובע 1), יליד 1985 נפצע לדבריו ביום 3.8.11 בתאונת דרכים.

בעקבות התאונה הובהל על ידי מד"א לבית החולים פוריה לשם קבלת טיפול רפואי. שם התלונן על כאבים עזים בראשו, צווארו, גבו ובית החזה ונערכה לו סדרה של בדיקות וצילומים.

בבית החולים ניתן למבקש טיפול רפואי והוא שוחרר לביתו עם המלצות למנוחה מוחלטת, המשך מעקב ונטילת תרופות נגד כאבים, לפי הצורך. לאחר שחרורו מבית החולים, התובע ביקר במרפאותיהם של ד"ר נג'אר, נוירולוג בהתמחותו, וד"ר בדארנה, בעל התמחות בתחום האורטופדי.

בעקבות התאונה ובגינה הגיש התובע, ביחד עם שנים אחרים, תביעה לקבלת פיצוי בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). בצדה של זו הוגשה בקשה למינוי מומחה רפואי (אורטופד) מטעם בית המשפט. במסגרת הבקשה טען המבקש לקיומה של ראשית ראיה לנכות המצדיקה מינוי מומחה בתחום האורטופדי. בישיבה קדם המשפט שהתקיימה לפני ביום 16.6.13, במהלכה נשמעה גם הבקשה למינוי המומחה הרפואי, הפנה ב"כ המבקש לתוצאות בדיקת .C.T.מיום 21.10.12 המלמד על קיומה של ראשית ראיה המצדיקה מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. בנוסף, טען ב"כ המבקש כי המבקש צעיר שאין לו עבר רפואי מכביד ולא הספיק לצבור מאמץ יתר בעבודה. באשר לטענות המשיבה לעניין ניתוק הקשר הסיבתי, הרי שאלה אמורות להיבחן על ידי המומחה הרפואי שימונה ואינן מצדיקות כשלעצמן דחיית הבקשה, כך טען ב"כ המבקש.

המשיבה התנגדה לבקשה ובטיעוני בא כוחה לפני, במהלך קדם המשפט מיום 16.6.13, עתרה לדחייתה. לדבריה, עולה מן החומר שנאסף על ידה כי למעט גיליון חדר המיון ושתי תעודות רפואיות, אין כל ממצא בדבר בעיה רפואית אורטופדית. הממצא העוקב הוא לאחר שנה וחודשיים ממועד התאונה ומכאן נותק למעשה הקשר שבין התאונה לבין הממצא המאוחר. באשר לתובע, עסקינן באדם עם עבר רפואי ובעיות בגב תחתון. בעניין זה הפנה ב"כ הנתבעת לתעודה הרפואית מיום 2.12.05 (ניתנה גם היא לאחר תאונה), ותלונותיו של המבקש עובר לתאונה נשוא תיק זה, כעולה מתיקו הרפואי. בגיליון חדר המיון אין כל טענה לפגיעה בגב תחתון ובנסיבות העניין אין הצדקה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. לחילופין בלבד, וככל שהבקשה תעתר, עתרה הנתבעת שלא לחייבה בשכר טרחת המומחה שימונה וטענה כי בנסיבות תיק זה, מן הראוי כי בעלויות המומחה ישא המבקש לבדו.

שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי היטב במסמכים הרפואיים אשר הוגשו על ידי ב"כ הצדדים ביחס לתובע.

כידוע, בקשה למינוי מומחה רפואי נתונה לשיקול דעת בית המשפט כאשר חוק הפלת"ד אינו מציע כללים להפעלת שיקול הדעת. גם התקנות אינן כוללות קווים מנחים מפורשים להפעלת שיקול הדעת אך האמור בהן עשוי להצביע על הדרך הראויה בה יש לילך (ראה בספרו של השופט אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית, בעמ'645).

מאחר והדרך היחידה להוכחת קיומה של נכות עקב תאונת דרכים הינה באמצעות חוות דעת של מומחה רפואי אשר ימונה על ידי בית המשפט, נמנע בית המשפט, ככלל, מלסגור את הדלת בפני הנפגע, להוכחת נזקו מחמת אי מינוי מומחה. זאת כמובן בכפוף להתקיים ראשית ראייה לאפשרות קיומה של נכות. מטעם זה הנטייה היא גם להקל בדרישות להוכחת קיומה של ראשית ראייה לקשר סיבתי בין הנכות הנטענת לתאונה ולעתים גם בהעדר אסמכתא חד משמעית לכך במסמכים הרפואיים יורה בית המשפט על מינוי מומחה רפואי מטעמו (ראה בספרו הנ"ל של השופט ריבלין בעמ' 648).

בשים לב לאמור, והגם שמצאתי טעם רב בטיעוניו של ב"כ הנתבעת הן ביחס לעבר הרפואי/תאונתי הן ביחס לממצאי גיליון חדר המיון (וליתר דיוק העדר ממצאים), והבדיקות הרפואיות שנערכו לתובע בסמוך לאחר התאונה, והן לזמן הרב שנקף מאז התאונה ועד לצילום ה- C.T והבדיקות הרפואיות הנוספות שבאו בעקבותיו, אמנע מלהורות על דחיית הבקשה ואני מורה על קבלתה. החלטת מינוי תינתן בנפרד ותישלח לצדדים.

עם זאת, ובשים לב למכלול הנתונים שהובאו לפני, לרבות העדרה של אסמכתא חד משמעית, במסמכים הרפואיים שהוגשו, ביחס לקיומה של ראשית ראייה לקשר סיבתי בין הנכות הנטענת לתאונה, איני רואה הצדקה להשית את מלוא שכרו של המומחה שימונה על הנתבעת ואני קובעת כי בעלות השכר ישאו, בשלב זה, בחלקים שווים, התובע והנתבעת.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ג, 23 יוני 2013, בהעדר הצדדים.