החלטה
לפני בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט ובקשה לקביעת ישיבת קדם משפט.
התובעת, ג'י.אי.אס. גלובל אנוירמנטל סולושנס בע"מ (להלן: "התובעת") הגישה את התביעה העיקרית בתיק זה, ובמסגרתה התבקשו שני סעדים – סעד כספי וסעד של מתן חשבונות.
ברקע התביעה – מערכת יחסים בין שני הצדדים בכל הנוגע לחוזה לשיתוף פעולה בפרוייקטים בתחום טיהור מים (להלן: "החוזה").
טענתה של התובעת היתה שהנתבעים, ווטרמטיק בע"מ ומר רמי אפללו (להלן: "הנתבעים" ו-"הנתבעת", בהתאמה), חייבים לה כספים מכח אותו חוזה, בזיקה לפרוייקטים שונים.
לגבי חלק מהפרוייקטים גיבשה התובעת עמדה חשבונאית על בסיס נתונים שהיו לה – ובהתאם, תבעה תשלום בסך של כ-660,000 ₪. לגבי חלק מהפרוייקטים – טענה התובעת כי קיימת בידיה עילת תביעה עקרונית, אך עתרה לסעד של מתן חשבונות טרם כימות דרישתה.
הנתבעים דחו את טענות התובעת והגישו מצדם תביעה שכנגד.
ביום 11/4/2011 ניתן פסק דין בתיק זה, לאחר שמיעת הראיות. בפסק הדין הוריתי על תשלום סכום מסוים מאת הנתבעים לידי התובעת – וסכום זה שולם. עוד הוריתי בפסק הדין כי יש להעביר לתובעת מסמכים מסויימים (סעיף 63 לפסק הדין).
עתה הוגשה בקשה למתן צו בהתאם לפקודת בזיון בהמ"ש מטעם התובעת, היות ולטענתה רק חלק מהמסמכים הועבו לידיה וחלקם עדיין לא הועבר. הנתבעים כופרים בטענות.
בנוסף, מבקשת התובעת שתקבע ישיבת קדם משפט נוספת על מנת לגבש החלטות לגבי המשך ההליכים בתיק זה, שכן לטענתה – על בסיס המסמכים שהועברו אליה, היא זכאית לתשלום נוסף, ויתכן ותהא זכאית לסכומים נוספים לאחר שיועברו שאר המסמכים. הנתבעים טוענים כי אין מקום להמשיך את ההליכים בתיק זה וכי במידה והתובעת סבורה שיש חוב נוסף, עליה להגיש תביעה חדשה.
באשר לבקשה מכח פקודת בזיון בהמ"ש –
בסעיף 63 לפסק הדין נכתב במפורש שיש לגלות את המסמכים הבאים אשר קשורים לפרוייקטים שלגביהם חל החוזה: הזמנות ישנות, הזמנות במהלך שנת הפעילות (כהגדרתה בסעיף 45 לפסק הדין), תקבולים שקיבלו הנתבעים לגבי הפרוייקטים הנ"ל, הסכומים שהועברו לבנק מתוך התקבולים, הניכויים שבוצעו מהתקבולים והחשבוניות ששלחה הנתבעת ללקוחות שלה בנוגע לפרוייקטים הנ"ל שלגביהם חל החוזה.
עוד ציינתי בסעיף 64 כי במהלך הדיון התברר שחלק מהמסמכים המפורטים מעלה כבר הועברו לידי התובעת ונמצאים בידיה, בין אם לפני תחילת הליכים ובין אם במסגרתם - אך לא נדרשתי לברר אלו מסמכים בדיוק עברו ואלו לא.
בבקשה הנוכחית טוענת התובעת כי לא הועברו המסמכים הנדרשים, למעט כרטסות הנהלת החשבונות לגבי השנים 2008-2009.
התברר במהלך הדיון כי לאחר שהוגשה הבקשה הועברו אף הכרטסות לגבי 2007 ו-2010, ובהקשר זה אין כל ממש בטענת התובעת לפיה הכרטסת משנת 2007 אינה ערוכה כדין. אין פורמט מחייב לכרטסות, ובוודאי שלא הוכח קיומו, ואם בשנה מסויימת הנתבעת ערכה את המסמכים הפנימיים שלה בצורה מסויימת ולאחר מכן שונה הפורמט – אין בכך ולא כלום. בוודאי שלא אורה לנתבעים לערוך מחדש בדיעבד את הכרטסת לשנת 2007 באופן שונה. לכן, לגבי הכרטסות – מולאה ההחלטה שבפסק הדין, ובידי התובעת קיימות כיום כל כרטסות הנהלת החשבונות של הנתבעת לגבי השנים הרלבנטיות.
אם נשוב לפרטי המידע אשר על העברתו הוריתי – אזי שאני סבורה שהעברת כרטסות הנהלת החשבונות כוללת בחובה גם מענה לדרישה להציג את התקבולים שקיבלה הנתבעת מאת הלקוחות כפי שנרשמו בספרים ואת הדרישה לראות אילו כספים הועברו לבנק ואילו ניכויים בוצעו. לכן, די בכך לגבי נושאים אלו.
נותר להתייחס לשני סוגי מסמכים נוספים.
לגבי ההזמנות – לא ראיתי כל תשובה עניינית מטעם הנתבעים בהקשר זה. אם אין בידי הנתבעים הזמנות שכאלו – שיתכבדו ויגישו תצהיר חד משמעי לפיו אין בידיהם כיום אף הזמנה כאמור. אם יש העתקים של ההזמנות – יש להעביר אותם במלואם, מיידית.
לגבי החשבוניות שהוציאה הנתבעת ללקוחותיה – בסעיף 2(ג) לתצהיר גילוי המסמכים הראשון מטעם הנתבעים, פורטו כמה חשבוניות ונאמר שחשבוניות נוספות טרם הונפקו. בתצהיר הגמ"ס המשלים – פורטו חשבוניות רבות נוספות, ובסעיף 3 נטען כי - "לא היו עוד תקבולים". לא ברור לי אם הכוונה שלא היו עוד חשבוניות, ובכל אופן – את החשבוניות המפורטות בתצהירי הגמ"ס אני מניחה שהנתבעים העבירו לתובעת - ואם לא, יש לעשות זאת מיידית. אם אין עוד חשבוניות מעבר לחשבוניות המוזכרות בתצהירי הגמ"ס הנ"ל – יש להגיש תצהיר חד משמעי לפיו אין עוד חשבוניות.
בהקשר זה אעיר כי ההפניה של הנתבעים למכתב הדוא"ל ששלח מר נווה למר אפללו, מיום 26/3/2009, אינה במקום - שכן באותו מכתב ההתייחסות היתה לארגזים ובהם מסמכים שאינם רלבנטיים, וראו כי נכתב שם ש-"המדובר בהעתקי מסמכים וחשבוניות מהתקופה שקדמה לחוזה שנחתם", ואילו כאן עסקינן בחשבוניות שלאחר שהחוזה נחתם.