ג.ח. נ' ביטוח לאומי

מונחת להכרעתנו תביעה להכיר בליקוי לבבי אצל התובע כפגיעה בעבודה.

1. ביום 02.06.2021, ולאחר שמיעת עדות התובע, הסכים הנתבע שבימים 3-4.1.2019 אירע לתובע אירוע חריג בעבודתו (להלן: "האירוע"). המחלוקת שנותרה האם תנאי בלעדי להכיר באירוע לבבי כתאונה בעבודה הוא אבחנה של אוטם בשריר הלב ואם קיים קשר סיבתי בין הליקוי הלבבי לבין האירוע.

2. לאחר שקבענו ביום 01.08.2021, שאבחנה של אוטם אינה תנאי בלעדי להכרה באירוע כפגיעה בעבודה, מונה ביום 08.08.2021 פרופסור יוספי חיים, מומחה בתחום הקרדיולוגיה ויתר לחץ דם, (להלן: "המומחה") לקביעת האבחנה הרפואית ממנה סובל התובע ואפשרות קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי שיאובחן לאירוע בעבודה, וזאת על יסוד המסכת העובדתית הבאה:

   1. התובע עצמאי בענף האלומיניום והתריסים.

   2. בימים 3.1.2019 – 4.1.2019, נדרש התובע למאמץ מיוחד עת ביצע עבודת קיר מסך מזכוכית עם מקטעים סיגמנטליים עגולים שדרש עבודת חיתוכים רבה, התאמתם והתקנתם במדויק במפעל הלקוח עצמו. בין המקום בו הותקן הקיר כאמור ובין המקום בו בוצעה עבודת ההכנה היה הפרש שתי קומות (תעשייתיות) והתובע נאלץ לעלות ולרדת לאורך כל יום עבודה מספר פעמים רב שהוערך על ידו בכ-40-30 פעמים, (להלן: "האירוע החריג").

   3. מהלך יום העבודה הראשון (3.1.2019), סביב השעה 15:30, חש התובע עייפות, סוג של תעוקה בחזה וקושי בנשימה. התובע הפסיק את העבודה עד שהתאושש ושב לעבוד עד השעה 17:30 כדי לעמוד במועדים להם התחייב בפרויקט, עם הפסקות קצרות לסירוגין.

   4. למחרת ביום (4.1.2019) הגיע התובע עם עובדיו לסיים את הפרויקט. מהלך העבודות חש שוב אי נוחות בחזה, חולשה, עייפות וקוצר נשימה, אך המשיך לבצע את הפרויקט עם מנוחה קצרה לסירוגין.

   5. ביום 5.1.2019 (יום שבת – שאינו יום עבודה), חש התובע הרגשה כללית שאינה טובה פנה טלפונית למוקד הרפואי בכפרו נחף, והונחה להגיע למרפאה בשעות הערב לבדיקת רופא.

   6. התובע הגיע למרפאה, נבדק על ידי רופא המוקד. הרופא הפנה את התובע לבצע בדיקות דם, מאמץ ואקו לב ובנוסף הופנה התובע לבדיקה אצל רופא קרדיולוג.

   7. ביום 6.1.2019, בעת שנגש התובע למרפאה, מוקדם בבוקר, לבצע בדיקות דם כהוראת הרופא, התמוטט, הועבר למרכז הרפואי "זיו'" בצפת, שם אושפז ועבר צנתור.

3. בתמצית, התבקש המומחה לענות על השאלות – מהו הליקוי שאובחן לאחר האירוע החריג והאם קיימת סבירות מעל 50% לקיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה לבין האירוע הלבבי, והאם, אלמלא היה האירוע החריג, היה מתרחש האירוע הלבבי במועד בו אירע.

4. ביום 31.10.2021 הגיש המומחה את חוות דעתו לבית הדין ובה קבע כלהלן –

   1. מר ח. עבר בעת האירוע החריג [06.10.2019] אירוע של אי ספיקת לב, בלב שכבר סבל מקרדיומיופטיה איסכמית. קרוב לוודאי שהמאמץ הגופני שקרה באירוע המדובר, הביא לעומס על הלב הפגוע וגרם לאי ספיקת לב, כפי שתיאר ד"ר צוקרמן. אך לא גרם למחלה הבסיסית [טרשת עורקים עם חסימות כלי הדם המרכזיים בלב שהצריכו ניתוח מעקפים].

   2. לדעתי אמנם כאמור, המאמץ הגופני בעבודה גרם לאי ספיקת הלב אך ברמת הסתברות העולה על 50%, אין קשר סיבתי בין המאמץ החריג, לבין הליקוי הלבבי ממנו סבל התובע, כלומר שלא גרם לקרדיומיופטיה האיסכמית הבסיסית שכבר הייתה אצלו. כלומר מר ח. כבר סבל ממחלת לב איסכמית שגרמה לפגיעה בשריר הלב וכן לדלף מיטרלי משמעותי עוד לפני האירוע החריג.

      בשום מקום לא ראיתי בחומר הרפואי שנכתב ע"י הרופאים, שמר ח. נשלח לניתוח המעקפים עקב התקף לב שגרם לירידה כה משמעותית בתפקוד הלב. בנוסף לכך, שום עורק קורונרי בלב, לא היה חסום לחלוטין בזמן צנתור הלב, מה שמחזק שלא היה התקף לב משמעותי שגרם לירידה כה קשה בתקוד (כך במקור) הלב בזמן האירוע המדובר.

   3. מכאן שלדעתי, מר ח. היה בסבירות גבוהה מגיע לאי ספיקת לב עם כל הסימפטומים גם ללא המאמץ הגופני שביצע בעבודה. זאת משום שברור שלא האירוע החריג גרם לירידת תפקוד הלב.

      ואכן, לאחר שטופל בתרופות ובניתוח מעקפים, עם שיפור מלא באספקת הדם ללב, לא השתפר התפקוד לב משמעותית ונאלץ לטיפול קבוע באי ספיקת לב.

5. ביום 25.11.2021, הועברה למומחה שאלת ההבהרה להלן –

   בחוות דעתך קבעת כי מר ח. עבר בעת האירוע החריג (6.1.2019) אירוע של אי ספיקת לב, וכי קרוב לוודאי שהמאמץ הגופני שקרה באירוע המדובר, הביא לעומס על הלב הפגוע וגרם לאי ספיקת הלב כפי שתיאר ד"ר צוקרמן.

   ד"ר צוקרמן קבע בחוות דעתו כי "ניתן לומר בסבירות גבוהה באם מר ח. לא היה מבצע את המאמץ החריג, אי ספיקת הלב הייתה באה לידי ביטוי רק שבועות או חודשים רבים לאחר מכן: (ע"מ 11 לחוות הדעת).

   האם לדעתך ניתן לומר כי אם מר ח. לא היה מבצע את המאמץ החריג כי ייתכן שאי ספיקת הלב הייתה באה לידי ביטוי אף רק שנה לאחר מכן?

6. לכך ענה פרופ' יוספי (הוגש בתיק ביום 14.12.2021) –

   נכון.

   לדעתי צודק ד"ר צוקרמן בחוות דעתו, אם מר ח. לא היה מבצע את המאמץ החריג, יתכן שאי ספיקת הלב הייתה באה לידי ביטוי מאוחר יותר ואף שנה ויותר. כלומר מחלת הלב הבסיסית הייתה קיימת ולא נגרמה ע"י המאמץ הגופני. תוצאותיה הקשות עבורו בנוגע לאי ספיקת הלב יכלו להידחות ואף שנה ויותר לאחר מכן. אילולא ביצע את המאמץ החריג.

   דיון והכרעה

7. על פי הפסיקה מחלת לב– תעוקות לב ו/או איסכמיה –כשלעצמה, אינה נופלת בגדר תאונת עבודה, בלי שנגרמה על-ידי אירוע תאונתי ובלי שהובילה לאי-כושר עבודה.ו"

8. בעב"ל 131/97 פליקס בורנשטין – המוסד לביטוח לאומי פד"ע לו 373 (11.12.00) (להלן: "עניין בורנשטין") נקבע:

   "הלכה פסוקה היא כי תעוקות לב ואיסכמיה יכולות להיות תאונת עבודה אם הן גורמות להחמרה של מחלת לב קיימת, ובתנאי שכתוצאה מההחמרה נגרם אי-כושר עבודה, בדומה לכאבי גב על רקע מחלת גב."

   וכן –

   העובדה שתעוקות לב ואיסכמיה יכולות להיות אירוע זמני וחולף בניגוד לאוטם המשאיר סימן קבוע אינה מעלה ואינה מורידה לאפשרות ההכרה בהן כפגיעה תאונתית.

   ראו גם דב"ע מא/0-113 דאושו – המל"ל (7.9.81) בו נקבע כי:

   כדי שתקום זכאות לגימלה מכוח פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי עבודה) בקשר להחמרת מצב איסכימי, צריך שיהא 'אירוע תאונתי' בעבודה וצריך שיהיה קשר סיבתי בין אותו 'אירוע תאונתי' לבין ההחמרה. קיומו או אי-קיומו של אותו קשר סיבתי הוא מתחום ידיעתו המקצועית של המומחה הרפואי.

   וכן –

   איסכמיה של שריר הלב שהיוותה החמרה חולפת של מחלת לב אינה מהווה תאונת עבודה מאחר שלא נגרם למבוטח כל נזק.

9. בענין בורנשטין נדחתה התביעה מאחר ולא נגרם למערער שם נזק. כאבי החזה לא גרמו לאי כושר וחלפו באותו יום. לכן ההתייחסות אליהם הייתה כביטוי למחלה קיימת, שסימניה הופיעו בשבועיים שקדמו לאירוע וגרמו לירידה בכושרו הגופני של המערער ולעייפות במאמץ.

10. בעניין שלפנינו קבע המומחה חד משמעית, כי המאמץ הגופני שקרה ביום האירוע, הביא לעומס על הלב הפגוע וגרם לאי ספיקת לב. על אף שבהמשך תשובותיו השיב כי "מר ח. היה בסבירות גבוהה מגיע לאי ספיקת לב עם כל הסימפטומים גם ללא המאמץ הגופני שביצע בעבודה." בתשובתו לשאלת ההבהרה הוא חידד כי "מחלת הלב הבסיסית הייתה קיימת ולא נגרמה ע"י המאמץ הגופני. תוצאותיה הקשות עבורו בנוגע לאי ספיקת הלב יכלו להידחות ואף שנה ויותר לאחר מכן. אילולא ביצע את המאמץ החריג". היינו האירוע החיש את הופעת הליקוי 'אי ספיקת לב'.

11. התובע מסר לחוקר הנתבע כי עד לאותו אירוע לא היו לו מקרים דומים של לחץ בחזה – (ההודעה צורפה לתצהיר התובע עמ' 100 לקובץ, ש' 58-57) ובמועד מסירת ההודעה 08.09.2019 טרם חזר התובע לעבודתו (שם, ש' 68-67).

12. נוסיף כי במקרה דנן, הוכח שהפיכת המחלה מהשלב הסמוי לשלב של מחלה סימפטומטית במהלך הדרגתי של התפתחות אוטונומית רגילה של המחלה, היה קורה גם אלמלא אירע האירוע בעבודה. אך לדעת המומחה האירוע החריג בעבודה החיש את הופעת המחלה, כשבפועל ארע שינוי כתוצאה מגורם חיצוני. יוצא אפוא שהמצב בענייננו שונה מעניין בורנשטין ודאושו בהם איסכמיה של שריר הלב היוותה החמרה חולפת של מחלת לב שלא גרמה למבוטח כל נזק. כאן קבע המומחה כי מחלת הלב הבסיסית לא נגרמה על ידי המאמץ הגופני אך תוצאותיה הקשות בנוגע לאי ספיקת לב יכלו להידחות. כלומר, האירוע החמיר ושינה את מצבו של התובע בעיתוי בו אירע.

13. לאור האמור ומשקבע המומחה כי האירוע בעבודה גרם לאי ספיקת לב וכי אלמלא האירוע הופעתה הייתה נדחית למועד אחר יש להכיר באירוע כפגיעה בעבודה על יסוד האמור בחוות הדעת.

14. הפסיקה אליה הפנה הנתבע אינה משנה את עמדתנו. בשונה מעניינו של אחמד עדוי בתיק בל 37752-08-16, בו קבע המומחה שם כי תעוקת הלב ממנה סבל התובע לא הותירה נזק לשריר הלב ולא החמירה את מצבו הקודם, במקרה שלפנינו הכיר המומחה בקשר בין התוצאות הקשות של אי ספיקת לב לבין האירוע.

15. הלכה ידועה כי, המומחה הוא האורים והתומים בענייני רפואה ובית הדין נוטה לייחס לה משקל רב. לא מצאנו הצדקה לסטות ממצאי חוות הדעת.

16. אשר על כן ועל סמך חוות הדעת של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה יש לקבוע כי נגרמה לתובע פגיעה בעבודה. קביעת הנכות כתוצאה מהאירוע, אם בכלל, בסמכותן של הוועדות הרפואיות.

17. על כן התביעה מתקבלת.

18. הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 3,000 ₪.

    ניתן היום, ב' ניסן תשפ"ב, (03 אפריל 2022), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    מלכה טל נציגת עובדים		סאוסן אלקאסם שופטת		יעקב בן עמי נציג מעסיקים