ג'אבר נ' מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי) מיום 30.10.2017 שהורה על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע והליך המעצר

1. ביום 22.8.2017 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(2) ו-1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירות בנשק לפי סעיפים 144(א) ו-(ב) לחוק האמור; ועבירה של חבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413(ה) לחוק העונשין (כך במקור – ע' פ'). לפי הנטען בכתב האישום, ביום 26.2.2017 בסמוך לשעה 21:00 הגיע העורר יחד עם רביע הייכל (להלן: הייכל) ועם אחרים למתחם דודג' בנצרת עילית (להלן: חבורתו של העורר; והמתחם), במטרה להיפגש עם חבורה אחרת לשם יישוב מחלוקת (להלן: החבורה היריבה). בני חבורתו של העורר – שמספרם מנה כ-10 אנשים לפחות – הגיעו למתחם במספר כלי רכב, ביניהם רכב פולקסווגן ג'טה, שהיה אז כנטען בחזקתו ובשימושו של העורר, וכן קטנוע מסוג ימאהה TMAX (להלן: רכב הג'טה; והקטנוע). סמוך לשעה 21:34 נכנסו העורר וכמה מבני חבורתו לבית קפה במקום, שם נפגשו עם כמה מבני החבורה היריבה (להלן: בית הקפה). לאחר שקיימו ביניהם דין ודברים שלא עלה יפה, עזבו בני חבורתו של העורר את בית הקפה ופנו לרכביהם שחנו בסמוך במטרה לעזוב את המתחם. אז, על פי המיוחס, החליט העורר שנשא עמו אקדח על גופו (להלן: האקדח) לפגוע בבני החבורה היריבה באמצעות ירי בנשק חם; עלה על המושב האחורי של קטנוע שעליו רכב אדם שזהותו אינה ידועה למשיבה (להלן: רוכב הקטנוע); וחבש לראשו קסדה (להלן: הקסדה). הקטנוע ביצע סיבוב פרסה בחניון המתחם והחל להתקרב לכיוון היציאה. על פי הנטען, עת התקרב הקטנוע לעבר בני החבורה היריבה שיצאו מבית הקפה, שלף העורר את אקדחו וירה לכיוונם מספר יריות מטווח קצר; והוסיף לירות לכיוונם תוך כדי נסיעת הקטנוע לעבר היציאה מהמתחם, כך שנורו לפחות 9 כדורים מאקדחו. לאחר מכן, העורר ורוכב הקטנוע החלו להימלט מהזירה בנסיעה מהירה על הקטנוע; ואולם ביציאה מהמתחם החליק הקטנוע וממנו נפלו רוכבו והעורר. לאחר הנפילה העורר קם, השליך את הקסדה, נכנס לרכב הג'טה בו נהג אחד מבני חבורתו שעצר ליד המקום ונמלט מן הזירה. רוכב הקטנוע עלה בחזרה על הקטנוע ונמלט אף הוא מהמתחם וכך גם יתר בני חבורתו של העורר נמלטו ברכביהם. כתוצאה מהירי המתואר נפגע ברגלו אדם "הנמצא בקשרים עם בני החבורה היריבה" שהגיע למתחם במהלך הפגישה האמורה והצטרף לאלה עת יצאו מבית הקפה (להלן: המתלונן); וכן נגרם נזק לכלי רכב שחנה בחניון המתחם.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. ביום 30.10.2017 נעתר בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ד' צרפתי) לבקשה. תחילה נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום, הן על בסיס תיעוד מצלמות האבטחה של המתחם (להלן: סרטוני האבטחה), מהם נחזה במתחם מי שניתן לזהותו בתור העורר, הן על בסיס ראיות נוספות העומדות לחובת העורר, שעליהן נעמוד בהמשך הדברים. בית המשפט עמד על העבירות המיוחסות לעורר, המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית וציין כי זו לא נסתרה על ידו. בנוסף צוין כי בענייננו קיים חשש חמור לשיבוש מהלכי משפט, על רקע ביצוע העבירות לכאורה בחבורה, ובנתון לכך שחלק מהמעורבים לא אותרו. בשים לב לדברים אלה, כמו גם לנסיבות ביצוע העבירות ולכך שלעורר עבר פלילי, קבע בית המשפט כי אין מקום לשקול בעניינו מעצר בפיקוח אלקטרוני או שחרור לחלופה, ולפיכך הורה על מעצרו עד תום ההליכים.

טענות הצדדים

3. מכאן הערר שלפניי, המופנה הן לקביעה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית התומכת בכתב האישום נגד העורר, הן להחלטה כי אין מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו. אשר לקיומן של ראיות לכאורה טוען העורר כי זיהויו בסרטוני האבטחה שגוי, בין היתר מחמת איכות התמונות שהתקבלו מהם; וכי ממילא בעת הירי, חבש היורה קסדה שמונעת את זיהויו. משכך, ונוכח פגמים נטענים בראיות הנוספות שנמצאו תומכות בזיהויו, סבור העורר כי אין בנמצא תשתית ראייתית בעצמה הנדרשת לצורך מעצרו עד תום ההליכים. אשר לשחרור העורר לחלופת מעצר נטען כי לא עומד לחובתו עבר פלילי בעבירות אלימות וכי יש להתחשב, לקולה, בגילו ובהיותו נשוי ואב לפעוטה כבת 7 חודשים. לדבריו, משיקולים אלה היה מקום להורות על הכנת תסקיר מעצר לבחינת אפשרות שחרורו לחלופת מעצר או מעצרו בפיקוח אלקטרוני.

4. בדיון לפניי סמכה המשיבה את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי, מנימוקיו. אשר לתשתית הראייתית, נטען כי זו מבוססת בעיקרה על סרטוני האבטחה, שבחלקם ניתן לזהות את העורר כמי שנכח במתחם ובהמשך – באמצעות בחינת רצף הדברים – כמי שביצע את הירי עת ישב במושב האחורי של הקטנוע; וכי העורר שתק בחקירותיו במשטרה ונמנע ממתן הסבר חלופי אשר למיוחס לו. בהתייחס לטענה כי סרטוני האבטחה לא נבדקו במעבדת סימנים וחומרים (להלן: המעבדה), הסבירה באת כוח המשיבה כי נוכח ראיות נוספות בתיק ומאחר וניתן לזהות את העורר באופן ברור בסרטונים הקיימים, ובפרט בתמונה שנלכדה מסרטון מצלמה 12 שעה 21:41:42 (להלן: תמונת מצלמה 12), כך הטענה, לא ראתה התביעה צורך בבדיקה כאמור. כמו כן, המשיבה טענה כי ממעשי העורר שבוצעו לכאורה בקרבתם של עוברי אורח בלתי מעורבים נשקפת מסוכנות גבוהה מאוד; וכי קיים חשש משיבוש הליכי משפט בנדון דידן, בין היתר, מן הטעם שהרקע לסכסוך בין החבורות טרם הובהר.

           בתום הדיון הוריתי כי הפרקליטות תמסור הודעה שבגדרה תתייחס לשאלה אם ניתן לשלוח את סרטוני האבטחה, ובפרט את תמונת מצלמה 12 הנמצאת במוקד המחלוקת, למעבדה לצורך הפקת תמונה גדולה ובאיכות גבוהה יותר. ביום 4.12.2017 הגישה המשיבה הודעה כאמור ובה נמסר כי מבירור שנערך עם ראש מעבדה דיגיטלית במטה הארצי עולה כי לצורך בדיקת אפשרות הפקת תמונה כאמור יש צורך בבחינת עותקיהם המקוריים של סרטוני האבטחה. 

דיון והכרעה