פסק דין
רקע וטענות הצדדים:
לפניי תביעה כספית בסכום של 5,400 ש"ח לתשלום בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לתובע עקב הפסקת חשמל שארעה ביום 21.1.12 כתוצאה ממנה ניזוקו המקרר והמזגן שבביתו. לדברי התובע, פנה אל הנתבעת מספר פעמים על מנת לפצותו אולם נענה בשלילה.
על פי כתב ההגנה, הפסקת החשמל שארעה הינה תוצאה של שריפת נתיך מתח נמוך ברשת החשמל, נתיך זה הוחלף על ידה ומיד לאחר מכן חודשה אספקת החשמל לאזור המגורים של התובע. לדברי הנתבעת, פניות התובע בעניין זה נדחו מאחר שנמצא כי, אין היא חבה לפצותו על פי דין. לדבריה, אמות המידה לאורן פועלת הנתבעת במקרים מעין אלה קובעת במפורש כי, צרכן אינו זכאי לפיצוי מספק השירות, במקרה זה- חברת החשמל, אם וכאשר תתרחש אחת מהתקלות המנויות, ביניהן התקלה נשוא התביעה.
לטענת הנתבעת, מעבר לכך שהתובע לא הוכיח את טענותיו, לא הוכח כל קשר סיבתי בין הנזק הנטען והמוכחש לבין אחריות הנתבעת לפיצוי כלשהו. לדבריה, הפסקות חשמל הינן חלק אינטגרלי מתפעול כל רשת חשמל ואשר יכולות להיווצר מסיבות שונות ומגוונות, כאשר מכשיר חשמל תקין ותקני לא אמור להינזק כתוצאה מהפסקת חשמל.
ראיות הצדדים:
התובע צירף לתביעתו את הדרישה לפיצוי ששלח אל הנתבעת בסמוך לאחר קרות האירוע, לרבות תגובת הנתבעת הדוחה את טענותיו. כמו כן צירף קבלות המעידות, לכאורה, על תיקון המוצרים שניזוקו בביתו (מזגן ומקרר), וכן חוות דעת חשמלאי, מר ג'רג'ורה מנהל, לפיה, נבדק המזגן שבביתו של התובע ונמצא כי המדחס מקצר.
לכתב ההגנה צירפה הנתבעת חוו"ד מומחה מטעמה, מר לוין ולדימיר, השולל כל אחריות לפיצוי התובע.
ביום 22.1.14 התקיים בפניי דיון, התובע העיד בעצמו ואילו מטעם הנתבעת העיד המומחה מטעם הנתבעת, מר לוין שהינו מהנדס חשמל.
דיון והכרעה:
כלל בהליך אזרחי כי, המוציא מחברו עליו הראיה, היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ובמסמכים שצורפו, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.
התובע חזר בעדותו על גרסתו שבכתב התביעה לפיה, בסמוך לאחר שארעה הפסקת החשמל, התלונן בפני הנתבעת על הנזקים שנגרמו לו. לדבריו, חברת החשמל הבטיחה לשלוח נציג מטעמה על מנת לבחון את המקרה אולם לא עשתה כן, בנוסף, דרשה ממנו לתקן את המוצרים שניזוקו ולהגיש לה קבלות, אולם, על אף שפעל כאמור, דחתה הנתבעת את דרישותיו לפיצוי כלשהו. לדבריו, אילו הייתה הנתבעת מודיעה מבעוד מועד אודות הפסקת החשמל היו נמנעים הנזקים הנטענים.
גרסה זו של התובע נשמעה אמינה בעיניי, עם זאת, אין די בכך על מנת להטיל אחריות כלשהי על הנתבעת. על מנת להוכיח אחריות בנזיקין נדרש התובע להוכיח קיומה של חובת זהירות, התרשלות ונזק, כמו כן נדרש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין המעשה הרשלני לבין הנזק.
בענייננו, לא מצאתי כי התקיימו התנאים דלעיל על מנת להטיל על הנתבעת אחריות כלפי התובע. חברת החשמל אכן פועלת מכוח הרשות לשירותים ציבוריים אשר הוקמה על פי חוק משק החשמל התשנ"ו-1996, המשמשת כרשות פיקוח. רשות זו קבעה אמות מידה לפיהן פועלת הנתבעת, בין היתר סעיף 48 - ד.5 שעניינו נזקים למכשירי חשמל, על פיו, קיימים מספר מצומצם של מקרים בהם צרכן יהא זכאי לפיצוי בגין נזקים שנגרמו למכשירי חשמל בביתו עקב הפסקת חשמל.
היות ולא עלה בידי התובע להוכיח כי עניינו נכנס בגדר המקרים הניתנים לפיצוי, בעוד שוכנעתי מגרסת הנתבעת, אשר נתמכה בחוות דעת מקצועית ומפורטת כי, הנזק שארע באזור מגוריו של התובע בעקבותיו ארעה הפסקת החשמל, הינו נזק שאינו בר פיצוי בהתאם לסעיף 48 – ד.5.1.3 לאמות המידה, אין מנוס מלקבוע כי, טענות התובע לא הוכחו כנדרש.
יתירה מזאת, נציג הנתבעת העיד בפניי כי, הפסקת החשמל כלל לא הייתה יזומה, מסיבה זו לא יידעו את תושבי האזור, כפי שעושים במקרים בהם הפסקת החשמל מתוכננת. כמו כן, העיד בפניי כי, לא אמור להיגרם למכשיר חשמלי תקין כל נזק כתוצאה מהפסקת חשמל. גרסה זו סבירה ומתיישבת עם ההיגיון, בתוך כך שההיגיון אינו מעלה על הדעת כי, חברת החשמל תהא אחראית בשל כל תלונה ו/או דרישה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו במכשירי חשמל אך בשל הפסקות חשמל שלא ניתן לצפותן.
סיכומו של דבר, התביעה נדחית ובנסיבות האמורות אינני עושה צו להוצאות.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.