ג'רבאן נ' אשכידם ואח'

החלטה

ביום 24.4.2013 ניתנה החלטה שהורתה על מחיקת כתב-ההגנה שהגישו הנתבעים, על-יסוד תקנה 131(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. ביום 12.5.2013 עתרו הנתבעים לבטל החלטה זו; התובע מתנגד לכך. הנתבעים לא הגישו תגובה לתשובת התובע במועד שנקצב לכך בהחלטה מיום 12.5.2013.

נתתי את דעתי לטענות הצדדים בבקשה ובתשובה, כמו גם להתנהלות הנתבעים ולהיקף ההחלטות השיפוטיות שנדרשו בשל כך. דין הבקשה להתקבל תוך התניית העמדת כתב-ההגנה על מכונו בחיוב הנתבעים בתשלום הוצאות לתובע ולאוצר המדינה, כשתשלום ההוצאות בפועל מהווה תנאי לביטול החלטת המחיקה. להלן יובאו הנימוקים לכך.

1.בישיבת קדם-משפט שהתקיימה ביום 25.12.2011 באו בעלי-הדין לכלל הסכמה בדבר מינוי מומחה מטעם בית-המשפט בתחום ההנדסי והשמאי שחוות-דעתו תהא מכרעת (להלן מומחה בית-המשפט). לבעלי-הדין ניתנה שהות לקבוע בהסכמה את זהות המומחה. ביום 29.2.2012, לאחר שבעלי-הדין לא הודיעו על הסכמה באשר לזהות המומחה, ניתנה החלטה שקבעה את זהות המומחה והשיתה את שכרו על הצדדים בחלקים שווים; הצדדים חוייבו בתשלום שכר המומחה לידיו במישרין. בהחלטה מיום 4.3.2012 הומרה זהות המומחה לאחר שבעלי-הדין הודיעו על הסכמה שגובשה ביניהם בעניין זה.

2.חוות-דעתו של מומחה בית-המשפט לא הוגשה במועד שנקצב לכך. לטענת התובע נבע הדבר מכך שהנתבעים לא שילמו למומחה את שכרו. בהחלטה מיום 29.5.2012 נקצבה לבעלי-הדין ארכה נוספת להסדרת תשלום שכרו של מומחה בית-המשפט באופן שיסלול את הדרך להגשת חוות-הדעת [וראו גם החלטה מיום 15.5.2012 והודעת התובע שהוגשה בעקבותיה]. דא עקא, הנתבעים לא פעלו על-פי החלטות בית-המשפט – בין בהגשת הודעה כמתחייב מן ההחלטה שניתנה ביום 15.5.2012 ובין בתשלום חלקם בשכר המומחה על-פי ההחלטה מיום 29.5.2012.

3.אף לאחר שהוגשה חוות-דעתו של מומחה בית-המשפט התחוור כי הנתבעים לא שילמו את חלקם בשכרו; הודעת המומחה על כך הוגשה ביום 31.1.2013. מכאן ואילך ניתנו לנתבעים ארכות חוזרות ונשנות לשלם חלקם בשכר המומחה תוך שהם נדרשים לנמק מדוע לא ימחק כתב-הגנתם לפי תקנה 131(ב) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי היה והם ימנעו מעשות כן. החלטות בעניין זה ניתנו בכל אחד מן התאריכים 3.2.2013 ו-3.3.2013, אלא שהנתבעים עמדו במריים; מחד גיסא לא שילמו את חלקם בשכר המומחה ומאידך גיסא התעלמו מהחלטות בית-המשפט כאילו לא ניתנו ונמנעו מהגשת תגובה כלשהי במענה להן.

4.אשר על כן ניתנה ביום 24.4.2013 ההחלטה שעליה נסבה הבקשה דנן, על-פיה נמחק כתב-ההגנה שהגישו הנתבעים. בעקבות החלטה זו עתר התובע למתן פסק-דין בהיעדר הגנה על-יסוד כתב-התביעה. נוכח הגשת הבקשה שלפני טרם ניתן פסק-דין.

5.הבקשה שלפני נומקה בכך שחלקם של הנתבעים בשכרו של המומחה לא שולם בשל מצבם הכלכלי; רק לאחר שניתנה ההחלטה שהורתה על מחיקת כתב-ההגנה הועברה למומחה המחאה של בא-כוח הנתבעים לתשלום חלקם בשכרו [ראו הודעת המומחה מיום 10.5.2013].

בקשה זו לוקה על-פניה בקשיים לא מבוטלים: ראשית, אף שביסודה טענה עובדתית על-אודות חסרון כיס של הנתבעים לא נתמכה הבקשה בתצהיר, אף לא בתיעוד מתבקש להוכחת קושי כלכלי שמנע מהנתבעים לקיים לאורך זמן את החלטות בית-המשפט. שנית, אין בבקשה כדי לבאר את התנהלותם של הנתבעים, שלאורך זמן התעלמו מהחלטות שיפוטיות ועשו דין לעצמם – לא השיבו להחלטות ואף נמנעו מלקיימן. פשיטא שלו מנע מצב כלכלי מן הנתבעים מלשלם למומחה את חלקם בשכרו במועד שנקצב לכך היה עליהם ליזום פנייה בעניין זה לבית-המשפט בבקשה למתן הוראות ולא לשבת בחיבוק ידיים ולהימנע מכל מעשה. שלישית, הבקשה אינה מבארת מה הבסיס המשפטי שעל-יסודו מבקשים הנתבעים לבטל את החלטת המחיקה. אין מדובר בבקשה שניתנה במעמד צד אחד; טרם החלטת המחיקה ניתנו לנתבעים הזדמנויות חוזרות ונשנות להישמע, אלא שהם בחרו להימנע מכך. ככל שמדובר בבקשה לעיון חוזר לא הצביעו הנתבעים על שינוי נסיבות שיצדיק זאת; לא הוכחה כל מניעה לכך שחלקם בשכר המומחה היה משולם קודם לכן, בין על-ידם ובין באופן בו שולם לבסוף. כלל הוא כי ""המקרים שבהם ישנה בית המשפט מהחלטת ביניים שנתן, ללא שינוי בנסיבות, הם נדירים ביותר, ובית המשפט לא ייתן ידו לשימוש לרעה בהליך החריג של עיון חוזר" [ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505 (2002)].

5.להשלמת התמונה, גם בעניינים אחרים גילו הנתבעים בהתנהלותם זלזול בהליך ועשיית דין עצמית. בהחלטה מיום 1.1.2013 נקצבו מועדים להגשת ראיות הצדדים בתצהירים ונקבע מועד לקדם משפט ליום 20.5.2013. תצהיר הנתבעים הוגש באיחור ניכר מבלי שהתבקשה ומבלי שניתנה ארכה לכך. הנתבעים ובא-כוחם לא התייצבו לדיון אף שזה לא בוטל.

6.בדוחק רב, מטעמים של צדק ועל-מנת לאפשר לנתבעים את יומם בבית-המשפט באתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את החלטת המחיקה ולהשיב על כנו את כתב-ההגנה שהגישו, אלא שיש להתנות זאת בחיובם של הנתבעים בתשלום הוצאות לתובע ולאוצר המדינה – באופן שיבטא את מורת הרוח מהתנהלותם, שגילתה זלזול בהליך ובהחלטות בית-המשפט ביותר מהזדמנות אחת ולאורך זמן וגרמה הלכה למעשה להכבדה מיותרת בבירור ההליך. בפסיקת ההוצאות יש גם כדי לשקף את הקשיים הרבים בהם לוקה בקשת הנתבעים שלפני, כפי שנמנו לעיל. בכך יבוא לידי ביטוי הכלל לפיו מאפשרים לבעל-דין לתקן טעות או מחדל תוך חיובו בהוצאות הולמות, ובלבד שלא יגרם בכך עוול לצד שכנגד שכן אין מתקנים עוול בעוול [ע"א 189/66 ששון נ' "קדמה" בע"מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ"ד כ(3) 477 (1966)].

7.הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע את הוצאות הבקשה בסך כולל של 2,500 ₪ וכן ישלמו סכום נוסף של 2,500 ₪ לאוצר המדינה, זאת עד יום 14.8.2013. עד מועד זה יגישו הנתבעים לבית-המשפט אסמכתא המעידה על תשלום ההוצאות שבהן חויבו בהחלטה זו.

ימי הפגרה יבואו במניין התקופה.

תשולמנה ההוצאות במועד שנקצב לכך, יעמוד כתב-ההגנה בעינו תוך ביטול ההחלטה שהורתה על מחיקתו והצדדים יתייצבו לדיון שנקבע ליום 8.9.2013.

לא תוגש אסמכתא כדין המעידה על תשלום מלוא ההוצאות במועדן, תעמוד על מכונה ההחלטה שהורתה על מחיקת כתב-ההגנה, הדיון שנקבע ליום 8.9.2013 יבוטל ואדרש לבקשת התובע ליתן נגד הנתבעים פסק-דין בהיעדר הגנה.

ת.פ. 22.8.2013.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ג, 25 יוני 2013, בהעדר הצדדים.