ג'חוש נ' אלכסנדר ואח'

פסק דין

רקע ותמצית טענות הצדדים

התובע הגיש תביעה כספית בסדר דין מהיר על סך 6,366 ₪ בגין נזק רכוש שנגרם לרכב שבבעלותו או בהחזקתו מדגם סיאט טולדו (להלן:"הסיאט") בתאונה מיום 19.8.08 בה היה מעורב רכב הנתבעים מדגם יונדאי שפרטיו בכתב התביעה (להלן:"היונדאי").

על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה, עת שהתובע עצמו נהג ברכב הסיאט בכביש ראשי ביפיע נצרת ולאחר שעצר עצירה מוחלטת ליד תחנת אוטובוס, רכב היונדאי בו נהג הנתבע מס' 1 אשר נסע במהירות מופרזת, התנגש בעוצמה בחלקו האחורי של רכב הסיאט וגרם נזק לרכב. זו גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה ועל התובע הנטל להוכיחה.

לטענת התובע, התאונה אירעה בשל רשלנות הנתבעים ועל כן הם אחראים לפצותו בגין נזקיו הכוללים: נזק ישיר על פי חוות דעת שמאי על סך 4,466 ₪, 400 ₪ עלות שכ"ט שמאי ו- 1,500 ₪ בגין השבתת הרכב במשך 3 ימי עבודה. אוסיף, כי רכב הסיאט הינו מונית.

הנתבעים מכחישים את גרסת התובע לאופן התרחשות התאונה. לטענתם, רכב הנתבעים נסע בנתיב הימני כדין, רכב התובע אשר היה בנתיב השמאלי "חתך" את רכב הנתבעים על מנת לאסוף נוסע מתחנת אוטובוס מימין ואז פגע ברכב הנתבעים בצידו הימני ובשל כך נגרמה התאונה. לטענת הנתבעים, התאונה התרחשה בשל רשלנותו או חוסר זהירותו של הנהג ברכב התובע.

מטעם התובע, העידו התובע בעצמו ונהג הרכב. מטעם הנתבעים העידו הנתבע מס' 1. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון ומסקנות

לאחר בחינה ושקילה של טענות הצדדים, המסמכים והעדויות שנשמעו, אני קובעת שדין התביעה להידחות משלא עלה בידי התובע להוכיח גרסתו העובדתית לגבי אופן התרחשות התאונה וזאת מהנימוקים שיפורטו.

על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה נהג התובע בעצמו ברכב (סעיף 4 לכתב התביעה). בדיון שלפני אישר התובע, כי הוא לא נהג ברכב במועד התאונה (עמ' 1 ש' 17). ציינתי זאת על מנת להעמיד דברים על דיוקם, אולם לא זו הסיבה בשלה סבורה אני, כי יש לדחות את התביעה ומצאתי, כי מדובר בטעות קולמוס של עורך הדין שניסח את כתב התביעה.

לאחר ששמעתי את עדויות שני הנהגים המעורבים בתאונה, אני קובעת שעדות הנתבע מס' 1 הותירה עלי רושם אמין יותר, השתלבה עם תנאי השטח ועולה בקנה אחד עם הנזקים שנגרמו לשני הרכבים כפי שהודגמו בתמונות שהוצגו לפני.

גם לו סברתי, כי גרסאות שני הנהגים שקולות אזי גם בנסיבות אלו, אין מנוס מדחיית התביעה מאחר ועל התובע הנטל להוכיח תביעתו. אולם לא זה המקרה שלפני, מאחר וכאמור עדות הנתבע מס' 1 הייתה אמינה יותר והשתלבה עם יתר הראיות בתיק. עדות נהג התובע לא הותירה עלי רושם אמין.

חיזוק נוסף מצאתי בכך שלכתב התביעה צורף מסמך כתוב בכתב יד, אשר אף אחד מעדי התובע לא יכול היה להעיד שהוא זה שרשם את המסמך. גם הנתבע מס' 1 העיד שלא הוא רשם את המסמך וזה אינו כתב ידו. צירוף מסמך שממנו עולה לכאורה גרסה, שהנתבע מס' 1 חתם על המסמך ומאשר לכאורה שפגע ברכב התובע מאחור, מבלי שאדם כלשהו יכול לקחת אחריות על מסמך זה ולהעיד שהוא רשם אותו, גורע מאמינות גרסת התביעה.

יתרה מזאת, נהג רכב הסיאט מאשר שביקש לעצור בתחנת אוטובוס על מנת לאסוף נוסע ובכך חיזק את עדות הנתבע מס' 1 לפיה נהג רכב הסיאט סטה בפתאומיות מנתיב נסיעתו על מנת לאסוף נוסע שסימן לו לעצור בתחנת האוטובוס.

לעניין זה אוסיף, כי לו הייתה מתבררת לפני אף תביעת הנתבעים באשר לתאונה נשוא תיק זה, הייתי מוצאת להטיל אשם תורם בשיעור לא גבוה על הנתבע מס' 1 מכיוון שסבורני שעל פי גרסתו הוא, יכול היה להיות עירני יותר לנעשה מסביב ואולי לעצור את רכבו ובכך להפחית את הנזק. ברם, תביעה זו אינה מתבררת לפני אלא תביעת התובע בלבד ומצאתי, כי האשם העיקרי לקרות הנזק הינו נהג רכב התובע ועל כן בנסיבות אלו כאשר אשמו העיקרי של נהג רכב הסיאט היה הגורם להתרחשות התאונה אין מקום לקבל את התביעה.

אוסיף, כי התובע אף לא הוכיח שנגרם לו נזק בעקבות התאונה. התובע טוען, כיבעקבות התאונה הרכב היה מושבת במשך שלושה ימים ועל כן מבקש פיצוי בסך 1,500 ₪. התובע לא המציא כל מסמך התומך בטענה זו ועל כן לא הוכח, כי יש לפצות בגין ראש נזק זה.

יתרה מזאת, התובע העיד, כי לא תיקן את הנזק במונית עד היום (עמ' 2 ש' 17-18). משכך, תמוה בעיני כיצד טוען התובע, כי נגרמו שלושה ימי השבתה, משלא תוקנה המונית עד היום ויש בכך כדי לגרוע מאמינותו ולהוסיף לכל התרשמותי מהתביעה.

זאת ועוד, על פי צילום רישיון הרכב של הסיאט, הבעלים של הרכב הינו עבאס כמאל ולא התובע. גם תעודת ביטוח החובה הוצאה על שמו של עבאס כמאל וזאת בניגוד לטענת בא כוחו של התובע בסיכומיו, כי התובע נשא בעלות הביטוח וכלל ההוצאות. אציין, כי לכתב התביעה אף צורף תצהיר של עבאס כמאל המאשר שלא הגיש תביעה בקשר לתאונה נשוא תיק זה ולרכב ביטוח חובה בלבד. אף על פי אישור משרד הרישוי הבעלים של הרכב הינו עבאס כמאל ולא התובע.

בנוסף, חוות דעת השמאי הינה על שם עבאס כמאל. חשבונית שכר טירחה הינה על שם עבאס כמאל ואף הקבלה על תשלום שיק דחוי הינה על שם עבאס כמאל ולפיה התקבל ממנו סך של 350 ₪ עם פירוט פרטי השיק. מכל המסמכים הללו ניתן ללמוד, כי הבעלים של הרכב הוא אדם בשם עבאס כמאל ולא התובע. התובע לא הציג כל אינדיקציה הקושרת אותו לרכב נשוא התביעה ולא הציג כל ראיה לפיה הוא זכאי לתבוע בגין נזקים שנגרמו לרכב הסיאט ומה הזיקה שלו לרכב.

כאמור גם בחשבון שכר טירחת השמאי, על פי החשבונית שצורפה, לא נשא התובע אלא עבאס כמאל, כך שאף לא ניתן לטעון שנזק זה נגרם לו בפועל. לפיכך ולמעלה מהדרוש, גם לו הייתי מקבלת את התביעה, היה מקום לקבוע שהתובע אינו זכאי להחזר עלות שכר טירחת שמאי מאחר ומהחשבונית שהוצגה עולה שהוא לא נשא בתשלום זה אלא עבאס כמאל. אציין, כי ב"כ התובע בסיכומיו טען, כי כמאל עבאס כלל אינו מכיר את הרכב. טענה זו תמוהה בעיני משהומצאה לי חשבונית המאשרת קבלת תשלום מעבאס כמאל ולא מהתובע עם ציון פרטי השיק בגין שכר טירחת שמאי ולאור התצהיר שצירף עבאס כמאל לכתב התביעה שניתן במקום אישור אי הגשת תביעות.