ג'וסלין נ' גיל חורין- סופר פארם שער אשקלון

פסק דין

עניינה של התביעה תאונת עבודה שגרמה נזקי גוף לתובעת.

רקע ועובדות שאינן במחלוקת

1.התובעת, ילידת 23.3.58 הועסקה ע"י הנתבעת עובר לאירוע מיום 27.10.01 בו נפגעה כאשר נפלה מסולם במחסן הנתבעת (להלן: "התאונה"). התאונה אירעה לאחר שהתובעת התבקשה להביא מהמחסן ספת ספוג אשר אוחסנה על אחד המדפים. האירוע היה במוצאי שבת, זמן שבו אין מחסנאי בחנות. התובעת עלתה על סולם כיוון שהספה הונחה על מדף גבוה. תוך כדי הורדת הספה, מארז טיטולים, אשר היה צמוד, נפל ופגע בתובעת אשר נפלה מהסולם ונחבטה ברצפה. בעת ביצוע הורדת הספה, סייעה לתובעת עובדת נוספת (גב' לאה ברדני) אשר החזיקה את הסולם. אין מחלוקת בין הצדדים כי לתובעת היו עובר לתאונה בעיות בריאותיות בהן כאבי גב ושיתוק במחצית הפנים. בכל אופן, לתובעת נגרמו נזקי גוף בתאונה, נזקים אותם תבעה מהנתבעת והצדדים חלוקים בשאלת האחריות והנזק.

תמצית טענות התובעת

2.טוענת התובעת כי נדרשה לסדר את החנות לפני פתיחתה ביום האירוע והתבקשה להוריד ספות ילדים עשויות מספוג ממדפים גבוהים בגובה 2 מטר. התובעת עלתה עד השלב האחרון בסולם והורידה בהצלחה ספה ראשונה. כאשר עמדה להוריד ספה נוספת, נפל מארז חבילות טיטולים (6 חבילות) ופגע בתובעת אשר נפלה תוך שהסולם נותר עומד. התובעת מציינת כי כאשר הורידה את הספה, שתי ידיה היו מושטות קדימה תוך שהיא מתכופפת. לתובעת טענות רבות כנגד הנתבעת, לגבי העדר אמצעים לקשירה תוך כדי טיפוס בסולם, ובשל כך שלא עברה כל הדרכה בטיחותית בעבודה בגבהים וכי הנתבעת הייתה צריכה להעסיק מחסנאי מיומן ולא לשלוח אותה להוריד מוצרים ממדף גבוה. טוענת התובעת כי הנתבעת התרשלה כלפיה ללא שהיה בהתנהלותה כל אשם תורם וכי הנתבעת הפרה חובה חקוקה באי ביצוע הוראות בטיחות. טוענת התובעת כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לה נכות רפואית ותפקודית צמיתה וביקשה כי בית המשפט יקבע אחריות הנתבעת ויחייבה בנזקיה.

תמצית טענות הנתבעת

3.טוענת הנתבעת כי לא הוכחה היריבות בינה לתובעת בהעדר בהירות מי הנתבעת בתיק. לגוף הענין, טוענת הנתבעת כי עסקינן בפעולה פשוטה שהתובעת התבקשה לעשות, לעלות על סולם בגובה של מטר שישים ולהוריד פריט סחורה, פעולה המבוצעת באופן תדיר בכל בית בישראל. נטען כי אין מחלוקת בדבר תקינות הסולם ואין מדובר אלא בפעולה פשוטה אשר התובעת כשלה בה כפי שלעיתים קורה כחלק מסיכוני החיים הרגילים ולחילופין שלתובעת אשם תורם מלא להתרחשות התאונה שכן התובעת יכלה להוציא את הספה במשיכה עדינה, בשל כך שהיה צמוד לה מארז טיטולים וכי התובעת ביצעה הפעולה ללא כל מחשבה. טוענת הנתבעת לגבי הנזק, כי המומחה הרפואי הלך כברת דרך ארוכה לטובת התובעת וכי נכותה התפקודית קטנה מאוד שהרי חזרה לעסוק כיום, כקופאית במרכול, עבודה הדומה לעבודתה בעת התאונה ובשכר דומה. טוענת הנתבעת כי נזקיה של התובעת קטנים באופן משמעותי מהנטען ובשל תגמולי המל"ל התביעה נבלעת. לפיכך התבקש בית המשפט להורות על דחיית התביעה.

המומחים הרפואיים

4.התובעת צירפה לתביעתה את חוות דעתו של פרופ' דן עטר, אשר קבע כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור 20% לפי סע' 37(7) ב' לתוספת לתקנות המל"ל כאשר 10% יש לזקוף בשל התאונה (בהבאה בחשבון של מצב קודם). כן נקבעה נכות צמיתה בשיעור 20% לפי סע' 32(4)(א)(3) לתוספת לתקנות המל"ל בשל פגיעה בעצב הפרונאלי משמאל. סה"כ נכות רפואית משוקללת בשל התאונה, 28%. הנתבעת צירפה להגנתה את חוות דעתו של פרופ' יעקב נרובאי, אשר העריך כי נכותה הצמיתה של התובעת הינה 20% בשל הגבלת תנועות בעמוד השדרה בהתאם לסע' 37(7) ב לתוספת לתקנות המל"ל כאשר רק 5% בשל התאונה והיתרה בשל מצב קודם. כן העריך המומחה כי נכותה של התובעת ברגל הינה בשיעור 20% בהתאם לסעיף 32(4)א(3) לתוספת לתקנות המל"ל אולם הדבר אינו נובע מהתאונה אלא סיבוך של ניתוח.

בשל הפער בין המומחים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, ד"ר יגאל מירובסקי. ד"ר מירובסקי מצא כי בשל התאונה, נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% בשל הגבלה בעמוד השדרה לפי סעיף 37(7)(ב) לתוספת לתקנות המל"ל (תוך שנקבע כי יש נכות נוספת שיש לזקופה למצב קודם) וכן נכות בשיעור 10% בשל הרגל ובהתאם לסע' 32(4)(א)(3) לתוספת לתקנות המל"ל ובסה"כ 19% נכות רפואית צמיתה.

הראיות

5.מטעם התובעת העידה היא. מטעם הנתבעת העיד מר גיל חורין שהינו מנהל הנתבעת ואף הבעלים של הנתבעת. לבקשת ב"כ הנתבעת נחקר בחקירה נגדית מומחה בית המשפט ד"ר יגאל מירובסקי. הצדדים הסתמכו בעיקר על מסמכים רפואיים. הוגשה חוות דעתו של האקטואר שי ספיר לגבי תגמולי המל"ל, שהגיעו לתובעת בעקבות התאונה. הוגשו מטעם ההגנה שמות ומעסיקים של התובעת. הוגש צילום של הסולם ממנו נפלה התובעת (ובאישור התובעת).

דיון

6.אקדים את המאוחר, קבעתי בתובענה זו את אחריות הנתבעת, אשם תורם של התובעת וכן קבעתי את הנזק לאחר ניכוי תגמולי מל"ל, כפי שיפורט להלן.

זהות הנתבעת

7.הנתבעת הקדימה טענה מקדמית ולפיה לא הוכחה זהות האישיות המשפטית הנתבעת. סבור אני שיש טעם בטענת הנתבעת. כתב תביעה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 צריך לכלול במסגרת ציון הנתבע גם זיהויו לפי מספר החברה הרשום או תעודת זהות אם מדובר באדם פרטי, דבר שלא נעשה. יחד עם האמור, הנתבעת ביקשה והגישה מסמכים ובין היתר את נ/1 שהינו מסמך של המל"ל לגבי דיווח ושמות מעסיקי התובעת, מסמך ממנו עולה כי בתקופה הרלבנטית המעסיק היה "חברת גיל חורין". לפיכך, לא מצאתי להכביד על התובעת בנקודה זו תוך שאני קובע כי האישיות המשפטית הנתבעת היא החברה המדווחת למל"ל כמעסיקת התובעת.

אחריות הנתבעת

8.התובעת מתארת את אירוע התאונה, את הדרישה בהבאת ספת הספוג, טיפוס הסולם, משיכת ספה צמודה למארז טיטולים, נפילת מארז הטיטולים על התובעת, איבוד שיווי משקל ונפילה ארצה. התובעת הרבתה בתיאור חוקי העבודה והצורך בשיטות עבודה להורדת מוצרים ממדפים ולעומת זאת הנתבעת תיארה את מצב הדברים כפעולה פשוטה הנעשית בכל בית, טיפוס מספר שלבים בסולם והורדת מוצר ממדף. כעולה מחקירתה הנגדית של התובעת, לא היה כל פגם בסולם ואף עובדת נוספת אחזה בסולם להוספת יציבות. התובעת העידה כי הסולם נותר עומד במקומו. מדובר בסולם לא גבוה אשר השלב הגבוה ביותר שלו הינו בסביבות 160 ס"מ. שקלתי את טענות הצדדים ולא מצאתי כי הנתבעת התרשלה בהספקת סולם שאינו מתאים ואף לא מצאתי כי לצורך הורדת המוצר שלא היה בגובה מיוחד יש צורך בשיטות עבודה מיוחדות, קשירת עובד וכיו"ב. במיוחד יש לציין כי התובעת לא ציינה כי היתה עימה עובדת נוספת שאחזה בסולם והדבר עלה רק בחקירה הנגדית. עסקינן בטיפוס לגובה שאינו רב ולא הוכחה כי לא היתה לתובעת נגישות להורדת המוצר. לפיכך לא מצאתי כי הנפילה מהסולם כשלעצמה ובנסיבות התיק חורגת מהסיכונים הסבירים היום יומיים. לענין זה כבר קבע הנשיא (בדימוס) ברק, בע"א 145/80 ועקנין נ' עיריית בית שמש פ"ד לז(1)113, 126:

"בפסקי-דין אלה נקטו השופטים לשון "קבלת הסיכון", אך דומה, כי השאלה אינה. אם הניזוק קיבל את הסיכון, אלא אם כעניין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח, כי לא הסכים ולא קיבל אותו סיכון - לא יישמע. עניין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות. אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק. "נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים" (השופטת מ' בן-פורת בת"א (י-ם) 277/59 [41], בעמ'108) אלה הם סיכונים סבירים. אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום".