פסק דין חלקי
עניינו של פסק דין חלקי זה בשאלת החבות בגין נזקי גוף שאירעו כתוצאה מתאונת עבודה. עיקר המחלוקת העומדת להכרעה הינה האם מדובר בתאונת עבודה שהינה גם תאונת דרכים בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (ולהלן: חוק הפיצויים).
רקע עובדתי :
על נסיבות התרחשות האירוע אין מחלוקת.
התובע הינו תושב סאלם, אשר הועסק אצל הנתבעת כעובד שכיר, במשך פרק זמן של כ – 27 שנה. הנתבעת הינה חברה המתמחה בביצוע עבודות חשמל.
בתאריך 28.4.2006 נדרש התובע לבצע בשטח המושב "בקעות" עבודה הכרוכה בהוצאת עמודי חשמל והעתקתם, בסיוע נהג טרקטור אשר נשכר על ידי הנתבעת. לאחר הוצאת אחד מהעמודים מתוך האדמה וקשירתו אל הטרקטור, התרחק התובע מהטרקטור מרחק של כארבעה מטרים, בכדי לסייע בהכוונת נהג הטרקטור במהלך פינוי העמוד. בעודו במקומו, הרים הטרקטור את העמוד ולאחר מכן התחיל להורידו שוב לקרקע. במהלך הורדת העמוד לאדמה נקרע הכבל שקשר את העמוד לטרקטור. העמוד נפל ופגע בגופו של התובע.
בעטייה של הפגיעה פונה התובע לטיפול רפואי ואובחן כסובל מפגיעות שונות ברגליו ובברכיו.
כאמור, עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת סיווג האירוע. טענת הנתבעת הינה כי מדובר בתאונת דרכים ולפיכך, בהתאם לעקרון ייחוד העילה הקבוע בהוראת סע' 8 לחוק הפיצויים, הרי שיש לדחות את התביעה כנגדה. מנגד, טוען התובע כי עסקינן בתאונת עבודה שאינה תאונת דרכים, ועל המקרה יש להחיל את הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (והלן: הפקודה).
בהתחשב באופי המחלוקת, נשמעו בשלב זה ראיות בשאלת החבות בלבד.
טענות התובע :
התובע טוען כי הפגיעה התרחשה כתוצאה מרשלנותה וחוסר זהירותה של הנתבעת, בשל אי הנהגת שיטות עבודה מתאימות, אי הספקת ציוד מגן ואמצעי בטיחות מתאימים ואי מתן הדרכה מתאימה.
בכל הנוגע לטענות הנתבעת לעניין סיווג התאונה כתאונת דרכים, התובע מדגיש כי ייעודו המרכזי של הטרקטור הינו לשמש ככלי לחפירה וליישור האדמה. בהתחשב בנסיבות האירוע הרי שייעודו המקורי של הטרקטור שונה, שכן עבודות הרמה צריכות להתבצע על ידי מנוף מיוחד.
בנוסף, בפי התובע טענה לפיה במקרה דנן חל חריג ה"טעינה ופריקה", המוציאה ממסגרת ה"שימוש" ברכב את טעינתו של מטען או פריקתו בעת שהרכב עומד.
טענות הנתבעת :
הנתבעת טוענת כי מאחר שהאירוע התרחש לאחר תום שלב טעינת העמוד על גבי הטרקטור וטרם שהחל בפועל שלב הפריקה, הרי שאין המדובר בחריג ה"פריקה טעינה" שבחוק הפיצויים. על התאונה חלים רכיבי ההגדרה הבסיסית הקבועה בחוק, שכן האירוע נגרם עקב שימוש בטרקטור תוך ניצול הכוח המיכני שלו ובלא ששונה ייעודו המקורי.
הנתבעת מציינת כי עמוד החשמל הובל על ידי הטרקטור במסגרת מטרתו התחבורתית של כלי הרכב. משמע, לא שונה ייעודו התעבורתי של הרכב. מכאן, העובדה שבעת התרחשות התאונה הרכב עמד על מקומו איננה משנה כהוא זה.
עוד נטען, כי מעדותו של נהג הטרקטור עולה כי מתקיים הקשר הסיבתי שבין ניצול הכוח המיכני של הרכב לבין התאונה, הן מן הפן העובדתי והן מן הפן המשפטי. הנתבעת מפנה למבחן הסיכון שנקבע בפסיקת ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קוואסמה נ' האשם רג'בי , פ"ד נ(3), 661, כאשר לשיטתה הנזק שנגרם הינו בתחום הסיכון אותו יוצר הכוח המיכני של הרכב.
דיון והכרעה :
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי לקבל את עמדת התובע, לפיה מדובר בתאונת עבודה שאינה תאונת דרכים.
ההגדרה הבסיסית בחוק הפיצויים קובעת בחלקיה הרלוונטיים לענייננו כי תאונת דרכים הינה: "...מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה..... או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי..."