בש"פ 8963/15 מדינת ישראל נ' איתן מלכה

           בקשה שנייה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בגדרה מבוקש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 8.1.2016, או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 15044-01-15 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם. ביום 28.12.2015 הוארך מעצר המשיב, בהסכמתו, עד למתן החלטה בבקשה דנא.

רקע

1. ביום 8.1.2015 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו מעורבות בפעילות רחבת היקף של הנפקת חשבוניות פיקטיביות. המשיב מואשם בין היתר בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סיוע לאחרים להתחמק מתשלום מס, עשיית פעולה ברכוש אסור, סיוע לאיומים, שיבוש הליכי משפט, זיוף והתחזות. ביחס לחלק מן העבירות נטען, כי הן בוצעו בנסיבות מחמירות.

2. עובדות כתב האישום תוארו בפירוט בהחלטת השופט ע' פוגלמן בבש"פ 4068/15 מיום 22.6.2015, ועל כן אביא להלן את עיקרי הדברים. תחילתה של הפרשה במפגש שהתקיים בין שניים: גבאי וסוויסה. בפגישה זו איים גבאי על סוויסה ודרש ממנו לפרוע את חובו כלפי משפחת גבאי - בגין עדותו נגד אחיו של גבאי - וזאת באמצעות הפצת חשבוניות פיקטיביות על שמן של חברות שונות. נטען, כי לאחר פגישה זו נערכה פגישה נוספת בין גבאי לבין סוויסה, שבה נכח גם המשיב שהוצג כשלוחו של גבאי לעניין החשבוניות הפיקטיביות. בכתב האישום נטען, כי המשיב, ביחד עם אחרים, הפעילו מערך מתוחכם של הפצת חשבוניות פיקטיביות: סוויסה הנפיק חשבוניות פיקטיביות על שם חברות שונות בהנחייתם של גבאי ושל המשיב; גורמים בשוק הדלק הוציאו המחאות אשר נחזו להיות תשלום בגין החשבוניות הפיקטיביות; המחאות אלו נפרעו אצל נותני שירותי מטבע שונים ("Change") וכספי המזומן הועברו לידי המשיב או לידי גבאי. בכתב האישום נטען, כי הסך הכולל של החשבוניות הפיקטיביות שהונפקו באופן המתואר עמד על כ-640 מיליון ש"ח, כאשר המע"מ בגינן עמד על סך של כ-89.5 מיליון ש"ח.

           על-פי האישום הראשון בפרק השני בכתב האישום, במועד כלשהו בסמוך לחודש אפריל 2012, נפגשו המשיב וגבאי עם סוויסה. במהלך הפגישה, הזהיר גבאי את סוויסה מפני חקירה צפויה של רשויות החוק, ואף תפס בצווארון מעילו ואיים עליו שלא 'יהיה זה שירחיק את גבאי מילדיו'. לאחר מכן, פנה המשיב לסוויסה ודרש כי יספק חשבוניות פיקטיביות. בכך, המשיב סייע לכאורה לאיים על סוויסה.

           בשלב זה יש לציין, כי לימים חתם סוויסה על הסכם עד מדינה, כאשר הגרסה שמסר בעקבות החתימה על ההסכם היא חלק מרכזי מן התשתית העובדתית שביסוד כתב האישום.

           באישום השני בפרק השני לכתב האישום נטען, כי לאחר שהחלה חקירה פלילית של משטרת ישראל ורשות המיסים בפרשה, נעשו ניסיונות רבים לעצור את המשיב לחקירה, אך ללא הצלחה. בתקופה זו גם הוצא צו מעצר נגד המשיב והוא הוכרז כעבריין נמלט. בהמשך התברר כי בתוך תקופה זו, המשיב עשה שימוש בדרכונו של אחיו כדי לצאת את הארץ ביום 10.11.2014. המשיב נעצר ביום 28.12.14, עם כניסתו ארצה באמצעות הדרכון המזויף.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בדיון שנערך ביום 27.4.2015 קבע בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברק נבו) כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב וכי קיימות בעניינו עילות מעצר הנובעות ממסוכנותו ומהחשש שימלט מן הדין. בית המשפט הורה על קבלת תסקיר מעצר שהוגש לעיונו ביום 14.5.2015. שירות המבחן שוחח עם שלושה מפקחים שהוצעו על-ידי המשיב, ומצא שאינם מתאימים. שירות המבחן העריך כי קיים "סיכון משמעותי" להמשך התנהלות שולית מצד המשיב, ולהפרת התנאים המגבילים שיוטלו עליו, ולפיכך נמנע מהמלצה על שחרורו לחלופת מעצר. בנסיבות אלה, הורה בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 17.5.2015, על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

4. ערר שהגיש המשיב על ההחלטה לעצור אותו עד תום ההליכים (בש"פ 4068/15 הנזכר לעיל) נדחה בהחלטת השופט ע' פוגלמן. בהחלטתו קבע השופט פוגלמן, כי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום. עוד נקבע כי אין לשחרר את המשיב לחלופת מעצר מהטעמים הבאים: