בש"פ 6202-15 ג' נ' מדינת ישראל

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר צ' גורפינקל) מיום 2.9.2015, בגדרה דחה בית המשפט בקשה של העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו למעצר בית וליציאה לעבודה.

רקע

1. נגד העורר (1991) ואדם נוסף (להלן: אלכסנדר) הוגש ביום 22.5.2015 כתב אישום המייחס להם עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה) והחזקת כלים המשמשים להכנת סם מסוכן או לצריכתו לפי סעיף 10 רישא לפקודה.

על פי המתואר בעובדות כתב האישום, העורר ואלכסנדר החזיקו, בדירה שאותה שכרו, סמים מסוכנים, שכללו נוזל במשקל כולל של 555 גרם המכיל סם מסוכן מסוג דימתילטריפתאמין (DMT) שהוחזק במקפיא ו-23 צמחי קקטוס במשקל כולל של 74 ק"ג המכילים סם מסוכן מסוג מסקאלין. כמו כן החזיקו השניים בדירה מספר משקלים אלקטרוניים המשמשים להכנת סם מסוכן.

הליכי המעצר

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר ואלכסנדר עד תום ההליכים (השניים נעצרו עוד ביום 14.5.2015). בדיון שנערך ביום 28.5.2015 בבית המשפט המחוזי הסכימו באי כוחם של השניים לקיומן של ראיות לכאורה לעניין החזקת הנוזל, אך חלקו על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית על עצם קיומה של עבירה בהחזקת הקקטוסים. המשיבה טענה כי השניים התכוונו להפיק סם מסוכן מהקקטוסים, שכן המדובר בקקטוסים ייחודיים שהובאו מדרום אמריקה ושניתן להפיק מהם מסקאלין. יוער, כי די ברור שמשקל הקקטוסים הנקוב בכתב האישום אינו מלמד על כמות הסם שבה מדובר. בהחלטתו מאותו היום קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' קאפח), כי השאלות הנוגעות לעניין החזקת הקקטוסים תיוותרנה להכרעת המותב שידון בתיק העיקרי. באשר לבקשה למעצר עד תום ההליכים, צוין כי יש לערוך הבחנה בין העורר לבין אלכסנדר, נגדו תלוי ועומד כתב אישום בגין עבירה דומה. באשר לעורר, נקבע, כי עברו נקי וכי הפיקוח המוצע של אמו וסבתו יוכל להפיג את מסוכנותו. על כן הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר למעצר בית בפיקוח כאמור ובערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח והפקדה במזומן בסך 5,000 ש"ח. כמו כן נקבע, כי העורר יהיה רשאי לצאת ממעצר בית, בפיקוח ובליווי, לפגישות בשירות המבחן ולמשרדו של בא-כוחו, וכן יוכל לצאת פעם ביום בין השעות 20:00-18:00 ברדיוס של 1 ק"מ מדירת המגורים בה הוא נתון במעצר בית. נגד העורר הוצא צו עיכוב יציאה מארץ, וכן התבקש תסקיר מעצר.

3. בתסקיר המעצר מיום 22.6.2015 תואר רקע משפחתי קשה של העורר, הכולל אב שלו עבר פלילי וגירושים של ההורים. העורר הוא הבכור במשפחה ומגיל צעיר התחיל לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה. כמו כן, צוין בתסקיר כי העורר לא הצליח להשתלב במסגרות והחל לצרוך סמים מגיל 17 כשלאורך השנים השימוש נעשה אינטנסיבי ויומיומי כשהוא מעורה בעולם הסמים ונפגש עם צרכני סמים נוספים. העורר תיאר ניסיונות גמילה מסמים שכשלו בהיעדר טיפול מסודר. שירות המבחן התרשם כי מדובר בבחור בעל יכולות, המצליח לתפקד במישור התעסוקתי ומכיר במצבו. הודגש כי קיים סיכון להישנות ביצוע העבירות, אולם להערכת שירות המבחן יש בעצם מעצרו של העורר וההליך המתנהל נגדו כדי להוות גורם מרתיע המציב גבולות ומצמצם סיכון. שירות המבחן התרשם באופן חיובי גם מהמפקחת, אמו של העורר, אך בשל קשייה בפיקוח רציף לאורך זמן הומלץ על קביעת חברו של העורר כמפקח נוסף וכן להטיל עליו צו פיקוח מעצרים למשך 6 חודשים.

4. בחלוף כחודשיים ממתן ההחלטה בעניינו, הגיש העורר לבית המשפט המחוזי "בקשה לעיון חוזר בתנאי המעצר" בגדרה התבקש בית המשפט להתיר לעורר לצאת לעבוד בימים א-ה בין השעות 22:00-6:00 וביום ו' בין השעות 16:00-6:00 במסעדה ברמת גן. בדיון בערר הובהר כי מדובר בעבודה במשמרות של שמונה שעות ביום במסגרת השעות הנ"ל. בבקשה עמד העורר על כך שהוא נתון במעצר בית בבית אמו שהיא אם חד הורית והמפרנסת היחידה בבית בו המצב הכלכלי רעוע מאוד. צוין, כי המבקש לא הפר את תנאי שחרורו וכי קיימת חשיבות ליציאה לעבודה "כצעד בונה אמון", שכן העורר מצוי במעצר בית כחודשיים והדבר מהווה גורם מרתיע עבורו. כמו כן נאמר כי העורר ישהה במסעדה בפיקוחו של מנהל המסעדה או של שניים מעובדים במקום. המדינה התנגדה לבקשה בשל חומרת המעשים המיוחסים לעורר ומאחר שלא חלף די זמן מיום שחרורו למעצר בית על מנת לבסס את האמון שנדרש לקבלת בקשתו ליציאה לעבודה.

5. בהחלטתו מיום 18.8.2015 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' בכר) על המצאת תסקיר מבחן משלים בגדרו תבחן האפשרות ליציאה לעבודה בפיקוח הגורמים שהוצעו בבקשה. בהחלטה צוין כי אמנם אין חולק שהעבירות המיוחסות לעורר חמורות, אולם הוזכר כי העורר נעדר עבר פלילי וכי קשה לדעת מהו המצב האמיתי בו מצוי העורר במעצר הבית ועל כן נדרש תסקיר משלים.