בש"פ
בית המשפט העליון
|
5732-16
17/08/2016
|
בפני השופט:
י' עמית
|
- נגד - |
העוררת:
מדינת ישראל עו"ד נילי פינקלשטיין עו"ד יריב צרי עו"ד אסף בר יוסף ועו"ד צחי יונגר
|
המשיב:
אבי בן דוד ווטורי עו"ד ליה פלוס
|
החלטה |
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק מ"ת 62899-10-15 שניתנה ביום 20.7.2016 על ידי כבוד השופט נ' אבו טהה
|
תאריך הישיבה:
|
ט"ז בתמוז התשע"ו
|
(22.7.2016)
|
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט נ' אבו טהה) מיום 20.7.2016 במ"ת 62899-10-15, בגדרה הורה בית המשפט כי המשיב ישהה במעצר בפיקוח אלקטרוני עד תום ההליכים נגדו, ולא במעצר מאחורי סורג ובריח.
- ביום 29.10.2015 הוגש כתב אישום נגד המשיב ושלושה נאשמים נוספים – שלום דומראני (להלן: דומראני), שלומי באסה (להלן: באסה) ורועי בונקר (להלן: בונקר) (השלושה יכונו יחדיו להלן הנאשמים הנוספים).
עובדות כתב האישום (אשר תוקן מספר פעמים) תוארו בהרחבה בהחלטת השופט ס' ג'ובראן מיום 22.6.2016 (בש"פ 4513/16), ועל כן יובאו בקצרה ככל הניתן. החלק הכללי של כתב האישום מתאר סכסוכים על רקע עברייני שנתגלעו בין קבוצות שונות באזור דרום הארץ. על פי הנטען בחלק הכללי של כתב האישום, עובר לחודש אוקטובר 2014 נתגלע סכסוך בין דויד קריחלי, המכונה דטו, לבין יוסי אדרי. על רקע זה, ועל רקע יריבויות וסכסוכים שקדמו לו בין קבוצות אחרות, נתגבשה החל מסוף שנת 2014 "קואליציה" ומפגש אינטרסים בין יוסי אדרי ואנשיו המכונים "האשדודים", אחד בשם עמוס לביא ואנשיו, ודומראני ואנשיו (ביניהם המשיב) – המכונים "האשקלונים", כנגד דטו ואנשיו המכונים "הגרוזינים", ואחד בשם בני שלמה (להלן: שלמה) ואנשיו. כחלק מן היריבות בין המחנות שנוצרו, התרחשו מספר אירועים פליליים, בהם רציחתו של מנשה מאור ביום 4.11.2014 ורציחתו של שלום שלמה ביום 19.9.2015, הנמנים על המחנה של דטו ושלמה.
- על פי האישום הראשון, בערבו של יום 5.6.2015, ארעה תגרה במסעדה באשדוד במסגרתה הותקף סטיב אקריש (להלן: סטיב) על ידי אחר. סטיב ואחיינו שלומי אקריש (להלן: שלומי) סברו כי המתקיף נשלח על-ידי אדם דפס (להלן: דפס), הנמנה על קבוצת הגרוזינים. על רקע זה, החליטו לרצוח את דפס, וצרפו לצורך כך את ע.ז., שהפך לימים לעד מדינה ולסוכן בתיק (להלן: עד המדינה). עד המדינה הפנה את סטיב ושלומי לאשקלונים (ביניהם המשיב) כדי שיארגנו כסף ואמצעים לביצוע הרצח, ביודעו כי קיימת ביניהם זהות אינטרסים, והם אכן נרתמו למשימה, והעבירו לידי סטיב 15,000 ₪. באמצעות סכום זה נשכרה באשדוד דירה ששימשה את עד המדינה כבסיס יציאה לביצוע הרצח (להלן: דירת המסתור). דומראני העביר לסטיב גם רכב ואקדח לצורך ביצוע הרצח. משהתברר כי אקדח זה איננו תקין, דאג דומראני, באמצעות אנשיו, להעביר אקדח אחר (להלן: אקדח 2), מחסנית וכדורים לצורך ביצוע הרצח. מאחר שדפס לא אותר, הציע שלומי כי ינסו במקום זאת לרצוח את יוסי קריחלי, אחיו של דטו, הנמנה אף הוא על קבוצת הגרוזינים. במסגרת תכנית הפעולה לביצוע הרצח, נבחר מקום, נערכה חלוקת תפקידים, ובוצעו תצפיות, אלא שבעקבות מידע שמסר עד המדינה למשטרה, נקטה המשטרה בפעולות מנע, בהן השמתו של יוסי קריחלי במעצר בית (מעצר מנע), מעצרו של שלומי, ותפיסת האקדח בסמוך לדירת המסתור. ביום 31.7.2015 תיאם המשיב פגישה של המעורבים בתכנית, שהתקיימה ביום 2.8.2015 בביתו של דומראני, ובמסגרתה, בין היתר, הורה דומראני לבאסה לדאוג כי סטיב יקבל שני אקדחים נוספים לצורך רציחתו של יוסי קריחלי.
בגין האישום הראשון יוחסה למשיב עבירת קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).
- באישום השני מתואר המשכו של האישום הראשון, ובגדרו מפורטים מפגשים והתקשרויות טלפוניות שהתקיימו בין המעורבים בנוגע להספקת שני האקדחים עליהם דובר בפגישה מיום 2.8.2015 בביתו של דומראני (שמו של המשיב לא הוזכר בחלק המתאר מפגשים והתקשרויות אלה). בערבו של יום 11.8.2015 מסר בונקר שקית ובתוכה אקדח לידי שלומי, ובהמשך אותו לילה נעצר שלומי על-ידי המשטרה כשהאקדח בידו. למחרת ( 12.8.2015) עדכן סטיב את המשיב כי שלומי נעצר. בערבו של אותו יום התקשר המשיב לבאסה ותיאם עמו פגישה להמשך הערב, אז נפגשו סטיב, דומראני, באסה והמשיב במרכז מסחרי באשקלון. ביום 13.8.2015 שוחחו סטיב ובאסה; באסה הבטיח לסטיב כי לאחר שייפגש עם דומראני, יפעל להעמדת ייצוג משפטי לשלומי, ואכן בהמשך אותו יום נפגשו באסה ודומראני והוסדר עניין הייצוג. ביום 18.8.2015 שוחח סטיב עם המשיב וביקש ממנו כי ימסור את תודתו לדומראני על העמדת הייצוג המשפטי לשלומי.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת