בש"פ 1937/16 פלוני נ' מדינת ישראל

תאריך הישיבה:                     ג' באדר ב' תשע"ו (13.3.16)

           לפנַי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ד' מרשק מרום) במ"ת 15262-08-15 ובמ"ת 15301-08-15 מיום 8.2.2016, במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

כתב האישום

1. על פי עובדות כתב האישום העורר ועוד ארבעה נאשמים בפרשה (להלן יחד: בני החבורה) ביצעו מסכת עבירות מין חמורות בצוותא במתלוננת נ.י. (להלן: המתלוננת), ילידת 1984. העורר והנאשם 2 התגוררו יחדיו בחדר מספר 1 (להלן: החדר) ביחידת דיור המצויה בבניין מסוים (להלן: הבניין). באותה יחידת דיור התגורר בחדר מספר 4 נאשם חמישי בפרשה, נגדו הוגש כתב אישום נפרד (להלן: הנאשם 5), בחדר מספר 5 התגורר הנאשם 1 יחד עם עוד שניים נוספים ואילו הנאשם 3 הועסק במאפייה סמוכה לבניין.
2. ביום 25.6.2015, בסמוך לשעה 02:00 לפנות בוקר, בילתה המתלוננת במועדון סנוקר (להלן: המועדון), הממוקם בקומה הראשונה בבניין. נאשם 1 ונאשם 3 הבחינו במתלוננת בזמן שהותה במועדון, כשהיא נתונה במצב שכרות שפגע באופן משמעותי ביכולתה לתפקד, התיישבו בסמוך אליה והסתכלו עליה. עם סיום הבילוי במועדון, שהתה המתלוננת יחד עם מכר שלה, א' ש' (להלן: ש'), במסעדת שאוורמה הממוקמת בסמוך למועדון. סמוך לשעה 03:00 הגיעו בני החבורה, התקהלו סביב המתלוננת ו-ש', תוך שהם מבחינים שהמתלוננת שיכורה ושמצבה הכללי ירוד, התגודדו סביב המתלוננת כעשר דקות, רכנו לעברה, אמרו לה להתלוות אליהם, נגעו בגופה ובשלב מסוים התיישב הנאשם 5 על ברכיה של המתלוננת. בני החבורה לא שעו לבקשותיהם של ש' ושל בעל המועדון להניח למתלוננת לנפשה והמשיכו להורות למתלוננת לבוא עימם. במהלך הדברים, אמר הנאשם 3 לנאשם 5 כי הוא "רוצה לזיין" את המתלוננת. בשלב מסוים קשרו בני החבורה קשר לחטוף את המתלוננת על מנת לכלוא אותה ולבצע בה מעשי אינוס ומעשים מיניים נוספים בחבורה. לשם כך, הלכו העורר והנאשם 2 לחדר, פתחו את דלת הכניסה אליו והמתינו במסדרון ליתר בני החבורה שצפויים היו לגרור לשם את המתלוננת בניגוד לרצונה. שעה שהוסחה דעתו של ש' מהמתלוננת, משכו הנאשמים 3 ו-5 בזרועותיה של המתלוננת, כאשר הנאשם 1 עימם, וגררו אותה בניגוד לרצונה, תוך שהיא הולכת על רגליה ומנסה להשתחרר מאחיזתם, עד שאפסו כוחותיה. בשלב בו הגיעו לגרם מדרגות המוביל מהכניסה לבניין לקומה הראשונה בו, כשהכרתה של המתלוננת מעורפלת, הרימו הנאשמים 1 ו-5 את המתלוננת, כאשר הראשון אוחז ברגליה, האחרון בפלג גופה העליון והנאשם 3 לצדם, וסחבו אותה לכיוון החדר. בהמשך הרים הנאשם 1 את המתלוננת לבדו על כתפו עד שהגיע לחדר והשכיב אותה על המיטה. מרגע זה ואילך החלו בני החבורה לבצע במתלוננת מעשי אינוס ומעשים מיניים נוספים, כל אחד בתורו, במשך כשעה ו-40 דקות, שעה שהמתלוננת במצב של שכרות, ערפול הכרה וחוסר אונים. בעת שכל אחד מבני החבורה שהה עם המתלוננת לבדו בחדר, סגרו יתר בני החבורה את דלת החדר, לעתים נעלו אותה במפתח מבחוץ, וכל העת שהה אחד מהם מחוץ לדלת, על מנת למנוע מהמתלוננת את אפשרות היציאה מהחדר. בני החבורה לא שעו לבקשות השכנים לפנות את המסדרון והמשיכו במעשיהם, כאשר יתר בני החבורה אשר שהו מחוץ לחדר, הצמידו אוזניים לדלת על מנת לשמוע את המתרחש בתוך החדר, הציצו מתחת לדלת הכניסה לחדר, דחקו במי שהיה בתוך החדר לפנות את מקומו על מנת שיוכלו להיכנס ולעתים הכניסו סיגריות לחדר מבעד לחרך הדלת התחתון.
3. בחלוף שמונה דקות מכליאתה של המתלוננת בחדר, הגיע ש' למסדרון מחוץ לחדר בחיפוש אחריה, אולם חזר על עקבותיו לאחר שהעורר והנאשמים 2 ו-5 מסרו לו שהיא אינה איתם. בשלבים שונים במהלך האונס הקבוצתי זעקה המתלוננת לעזרה וצעקה "הצילו הצילו" וכן ניסתה לפתוח את החלון בחדר ולקפוץ ממנו. ש', אשר שהה במסעדת השווארמה ושמע את צעקות המתלוננת, חזר בשנית למסדרון חרף ניסיונו של הנאשם 5 לדחוק אותו מהמקום, התקרב לדלת החדר, אשר נפתחה, וממנה יצאה המתלוננת ו-ש' ליווה אותה אל מחוץ לבניין. כתוצאה ממעשיהם של בני החבורה נגרמו למתלוננת חבלות באיברי גופה השונים, היא נזקקה לטיפול תרופתי למניעת HIV, מחלות שונות נוספות ולמניעת הריון, ומאז האירוע היא מצויה במצב נפשי קשה.
4. בגין מעשים אלו יוחסו לעורר בכתב אישום עבירות של קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חטיפה לשם כליאה ולשם ביצוע עבירות מין, בצוותא חדא, לפי סעיף 371 יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין וכן עבירה לפי סעיף 374א, בנסיבות סעיף 377א(א)(7) יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין; כליאת שווא בצוותא חדא, לפי סעיף 377 רישא יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין; אינוס בנסיבות מחמירות בצוותא חדא (ריבוי עבירות), לפי סעיף 345(ב)(3) ו-(5) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ו-(4) יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין; ומעשים מגונים בנסיבות אינוס בצוותא חדא (ריבוי עבירות), לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) ו-(5) יחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין.

תמצית הליכי המעצר

5. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר ויתר בני החבורה עד לתום ההליכים נגדם. ביום 22.12.2015 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של הנאשמים 2 ו-5 על יסוד הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ולאחר שנשלחו לקבלת תסקיר בעניינם. ביום 24.12.2015 הורה בית המשפט גם על מעצרו של הנאשם 1, לאחר שהסכים לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו ובהיעדר חלופת מעצר ראויה. עניינו של העורר ושל הנאשם 3 נדון במאוחד כמפורט להלן.
6. בית המשפט המחוזי פירט את השתלשלות האירועים שהביאה לחשיפת הפרשה, שראשיתה באיתורה של המתלוננת שיכורה וחבולה על ידי נהגת מונית כיממה לאחר האירוע, וסופה במעצרם של בני החבורה. לאחר מכן עמד בית המשפט על סרטוני מצלמות האבטחה מהמסעדה וממסדרון הבניין מחוץ לחדר. בפרט צוין כי העורר תועד באחת ממצלמות האבטחה במסדרון עומד בכניסה לחדר, לרבות ברגע שבו הנאשם 1 הביא את המתלוננת, מורמת על כתפו, והניח אותה על מיטה בחדר; והעורר תועד נכנס לחדר למשך ארבע דקות כאשר המתלוננת שהתה בו. בנוסף, עמד בית המשפט על פרופיל DNA זהה בין דגימה שנלקחה מתאי זרע שנמצאו על שמלתה של המתלוננת, על ז'קט שלבשה ועל הסדין בחדר, לבין פרופיל ה-DNA של העורר. צוין כי העורר הכחיש כי ביצע במתלוננת מעשים מיניים וטען לאורך כל חקירותיו כי ניסה לסייע למתלוננת כאשר נכנס לחדר וראה אותה מנסה לצאת מהחלון. כשעומת עם ממצאי ה-DNA שלו כאמור, הסביר העורר כי לעתים הוא שופך זרע לאחר תקופה שלא קיים יחסי מין או שלעתים בחלום "יוצא לו זרע", כאשר הוא אינו זוכר "מתי יצא לו זרע בפעם האחרונה". בית המשפט קבע, על יסוד הראיות לעיל, כי מאמירות העורר המתועדות במהלך האירוע עולה כי הוא היה מודע בצורה מלאה לכך שחבריו ביצעו במתלוננת מעשים מיניים, כל אחד בתורו. בנוסף, קבע בית המשפט כי ממצאי ה-DNA והסבריו הלא עקביים באשר להימצאותם מבססים תשתית ראייתית לכאורית לעבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום. בית המשפט הדגיש את המעשים הקשים שביצעו העורר ויתר בני החבורה במתלוננת, העולים לכדי אונס קבוצתי המצוי ברף חומרה גבוה ביותר. משכך, נקבע כי מעשי העורר ויתר בני החבורה מקימים, ביחד ולחוד, מסוכנות גבוהה ומובהקת. כן צוין כי העובדה שבני החבורה הם נתינים זרים מגבירה את החשש להימלטותם מאימת הדין. לבסוף נקבע כי אין מקום לשלוח את העורר לקבלת תסקיר שירות המבחן, חרף העובדה שהנאשמים 2 ו-5 נשלחו לקבלת תסקיר, וזאת על מנת לא לפתח אצל העורר ציפיות שווא בנסיבות העניין. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. מכאן הערר שלפנַי.

           לשם השלמת התמונה יצוין כי בית המשפט המחוזי הורה גם על מעצרו של הנאשם 3 עד תום ההליכים נגדו במסגרת אותה החלטה. כמו כן צוין כי גם ש' נחשד בביצוע מעשה מגונה בכוח כלפי המתלוננת, ואף נערך ביניהם עימות ביום 30.6.2015, אולם המשיבה בחרה שלא להגיש נגדו כתב אישום. בית המשפט ציין כי ראוי שהמשקל שיש לייחס לעניין זה יידון במסגרת התיק העיקרי.

טענות הצדדים בערר

7. העורר – באמצעות בא כוחו, עו"ד איתי בן-נון – טוען נגד ההחלטה שלא לערוך תסקיר מעצר בעניינו. בתוך כך, טוען העורר כי התשתית הלכאורית מצביעה על נוכחותו הפסיבית בזירה ותוּ לאו. העורר חוזר על טענתו לפני בית המשפט המחוזי לפיה לא ביצע במתלוננת עבירות מין כאשר נכנס לחדר, אלא ניסה לסייע לה פן תקפוץ מחלון החדר. כן נטען כי המתלוננת לא הצביעה בהודעותיה במשטרה על העורר כאחד ממי שביצע בה את עבירות המין החמורות. בנוסף, טוען העורר כי לפי גרסת המתלוננת ש' לקח אותה לביתו לאחר האירוע, ביצע בה מעשים מגונים ואף היכה אותה עד זוב דם. לדבריו, מדובר במעשים חמורים הרבה יותר מן המעשים המיוחסים לו. לטענתו, יש בעובדה שהמשיבה בחרה שלא להגיש כתב אישום נגד ש' כדי להצביע על מסוכנותו הפחותה. בנוסף, טוען העורר כי ההחלטה שלא לשלוח אותו לקבלת תסקיר מעצר אינה יכולה להתבסס אך על החשש שמא "יתאכזב". לשיטתו, די היה באזהרת בית המשפט לפיה אל לו לפתח ציפיות יתר.
8. המשיבה – באמצעות בא כוחה, עו"ד ארז בן-ארויה – טוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי מפורטת, מבוססת היטב על חומר הראיות הלכאורי ואין להתערב בה. לטענתה, עוצמת הראיות הלכאוריות בעניינו של העורר, לצד האפשרות הממשית להימלטותו מההליך המשפטי המתנהל נגדו, לא מותירות אפשרות אחרת מלבד מעצרו עד תום ההליכים נגדו. המשיבה מדגישה את המעשים הקשים שביצעו בני החבורה במתלוננת ושוללת, על סמך חומר הראיות, את טענת העורר כי חלקו במעשים אלה היה פסיבי או קטן. משכך, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הערר.

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובנספחיה, עיינתי בחומר הראיות וכן שמעתי את הצדדים בדיון שנערך לפנַי, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.