בש"פ
בית המשפט העליון
|
1796-16
17/03/2016
|
בפני כב' השופט:
ס' ג'ובראן
|
- נגד - |
העורר:
רועי חברה עו"ד רועי אטיאס
|
המשיבה:
מדינת ישראל עו"ד נורית הרצמן
|
החלטה |
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 22.2.2016 במ"ת 13843-12-15 שניתנה על ידי כבוד השופט ב' שגיא
|
תאריך הישיבה:
|
כ"ח באדר א' התשע"ו
|
(8.3.2016)
|
- לפניי ערר בהתאם לסעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ב' שגיא) מיום 22.2.2016 במ"ת 13843-12-15, במסגרתה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת"פ 13882-12-15.
רקע רלבנטי
- ביום 7.12.2015 הוגש נגד העורר ואדם נוסף (להלן: הרופא; העורר והרופא ייקראו יחד: הנאשמים) כתב אישום החובק 47 אישומים, והמייחס לעורר עבירות של מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סיוע לקבלת דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין; ניסיון לקבלת דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין; תיווך בשוחד, לפי סעיף 295(א) לחוק העונשין; הספקת סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); ניסיון להספקת סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין (עבירות הספקת הסם המסוכן והניסיון לעבור עבירות אלו ייקראו יחדיו להלן: עבירות הסמים); מרמה ערמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; והלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.
- על פי החלק הכללי בכתב האישום, קנבוס הוא סם מסוכן כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים, ואספקתו ללא רישיון אסורה. היחידה לקנבוס רפואי היא הגורם המוסמך על ידי משרד הבריאות לתת רישיונות לשימוש בקנבוס למטרות רפואיות, לאלו העומדים בתנאים המוגדרים על ידי משרד הבריאות (להלן: רישיון שימוש בקנביס). תנאים אלו כוללים, בין היתר, המלצה של מרפאת כאב מוכרת בה מטופל המבקש במשך שנה לפחות (להלן: ההמלצה), והגשת טופס בקשה לקבלת רישיון שימוש בקנביס (להלן: טופס הבקשה).
עוד על פי החלק הכללי, הרופא עבד במרפאת כאב מוכרת, אשר התנהלה בבית החולים הממשלתי על שם אדית וולפסון (להלן: המרפאה). במסגרת תפקידו, היה הרופא מוסמך לחתום על טפסי הבקשה ולהעניק למטופליו המלצה לקבלת רישיון שימוש בקנביס. בכתב האישום מוסבר כי מטופל חדש אשר פנה למרפאה, היה נדרש להמתין פרק זמן העולה עד שמונה חודשים בטרם יגיע מועד הביקור שנקבע לו.
- כתב האישום מגולל את פרטיה של תכנית אשר נהגתה על ידי הנאשמים, לניצול סמכויותיו של הרופא לשם קבלת תשלום שלא כדין ממטופלים (להלן: התוכנית) והוצא לפועל החל משנת 2011 ועד ליום 15.10.2015. בהתאם לתוכנית, היה העורר פונה לאנשים אשר היו מעוניינים בקבלת רישיון לשימוש בקנביס תמורת תשלום (להלן: הלקוחות), והיה קובע להם תור אצל הרופא – שלא דרך מערכת זימון התורים במרפאה ובמועד המוקדם משמעותית מזה אשר ניתן היה לקבל דרך המערכת. לאחר מכן, היה נפתח ללקוחות תיק רפואי, אותו היה מעביר העורר לאחריותו של הרופא במסגרת עבודתו של זה במרפאה. על פי הנטען, הנאשמים הפיקו יחד טפסי בקשה ומסמכי המלצה עבור הלקוחות, אשר היו חתומים בחותמת הרופא והכילו רישומים כוזבים בדבר הטיפול במטופל ובדבר תסמיניו הרפואיים. באמצעות מסמכים אלו, הצליחו חלק מהלקוחות לקבל רישיון לשימוש בקנביס מהיחידה לקנבוס רפואי. בתמורה לשירותיהם, העבירו הלקוחות לנאשמים כספים בהיקף של 356,106 ש"ח לכל הפחות.
- בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרם של העורר והרופא עד תום ההליכים המתנהלים נגדם. בבקשה פורטה תשתית הראיות הלכאוריות להוכחת אשמתם של הנאשמים במיוחס להם, ונטען לקיומן של שתי עילות מעצר. העילה הראשונה היא עילת שיבוש לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, בשל ההיכרות המוקדמת בין הנאשמים לעדי התביעה, אשר הקים חשש לניסיון השפעה על העדים, ונוכח עברו הפלילי של העורר – אשר כלל עבירות בידוי ראיות ומסירת ידיעה כוזבת. והעילה השנייה, עילת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, על יסוד הטעמים הבאים: (א) חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3), משום שיוחסו לנאשמים גם עבירות סמים; (ב) חזקת המסוכנות כלפי הציבור, הנגזרת מביצוען של עבירות מרמה מתוחכמות, בהיקף נרחב ולאורך זמן; (ג) עברו הפלילי של העורר.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת