בש"א 3872/16

1. בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.4.2015. בפסק הדין נדחתה תביעה שהגישה המבקשת לביטול רישום משכנתה שנרשמה על דירה בבעלותה לטובת המשיב 1 בגין הסכם הלוואה שנחתם בין המבקשת ובנה לבין המשיב 1, לביטול הסכם ההלוואה ולהשבת סכום כספי ששולם. 

           הבקשה הוגשה כשנה לאחר המועד בו ניתן פסק הדין. נתון זה מציב בפני המבקשת משוכה גבוהה בדמות הסתמכותו של המשיב 1 על סופיות פסק הדין. לטענת המבקשת, נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן מצדיקות את קבלת הבקשה ויש בהן לעבור גם את המשוכה הגבוהה הניצבת בפניה.

           המבקשת טוענת כי היא אישה מבוגרת כבת 85, אלמנה ובעלת מוגבלות. עוד טוענת המבקשת כי היא לא שכרה את שירותיו של עורך הדין אשר ייצג אותה לכאורה בערכאה קמא, עורך הדין מנחם שויד, לא פגשה אותו (למעט בדיון בבית המשפט) והוא אף לא יידע אותה על פסק הדין שניתן בתביעה. על פסק הדין, כך נטען, נודע למבקשת כשבועיים לפני הגשת הבקשה שבפניי, כאשר הסתבר לה באמצעות ילדיה כי דירתה עומדת למכירה על ידי כונס נכסים. לטעמה של המבקשת בנסיבות אלו "ספק רב" אם כלל נדרשת לה קבלת ארכה לשם הגשת הערעור.

           עוד טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור טובים, שכן שגה בית המשפט המחוזי במסקנתו כי עסקת המשכנתה תקפה, וכי יש ליתן משקל לתוצאות הקשות של פסק הדין כלפיה.

2. נוכח הנטען כלפי עורך הדין שויד התבקשה התייחסותו לנטען. עורך הדין שויד הכחיש את הטענה לפיה לא נקט בהליך בשמה של המבקשת והבהיר כי כל הנטען בעניין הייצוג אינו נכון. עורך הדין שויד צירף ייפוי כוח עליו חתמה המבקשת וכן ציין כי המבקשת נכחה בשלושה דיונים בבית המשפט קמא. עם זאת ציין עורך הדין שויד כי לא מסר למבקשת אישית את פסק הדין ולא יידע אותה אודותיו, והוסיף כי בנה של המבקשת מסר לו כי זה ניתן עוד קודם למועד בו הומצא הוא לידיו. 

3. המשיב 1 מתנגד לבקשה. המשיב 1 טוען כי לא ניתן לקבל את הטענות בדבר אי ידיעת המבקשת על הייצוג בידי עורך הדין שויד, בהפנותו בין היתר לחקירתה בבית המשפט קמא. כן טוען המשיב 1 כי טענת המבקשת בעניין זה אינה מצדיקה הגשת ערעור על תוצאות פסק הדין אלא היה עליה לעתור למתן פסק דין הצהרתי לפיו פסק הדין כלל אינו מחייב אותה. המשיב 1 מוסיף וטוען כי המועד להגשת הליך ערעורי נמנה ממועד המצאת פסק הדין לבא-כוחו של בעל הדין, וכי בכל מקרה המבקשת ידעה על פסק הדין סמוך לאחר הינתנו וזאת נוכח הליכי הכינוס בהם נקט. עוד מדגיש המשיב 1 כי הוא הסתמך על סופיות פסק הדין - וכאמור ננקטו על ידו הליכי כינוס - וכי סיכויי ההליך אינם מצדיקים אף הם מתן ארכה.

4. לאחר שעיינתי בכל החומר שהוצג בפניי ואיזנתי בין כל השיקולים הרלבנטיים, הגעתי למסקנה כי הכף נוטה בסופו של יום אל עבר דחיית הבקשה.

           כפי שתואר לעיל בפי המבקשת שתי טענות מרכזיות - כי לא ידעה על ייצוגה בידי עורך הדין שויד; וכי נודע לה על פסק הדין לראשונה כשבועיים טרם הגשת הבקשה.

           טענת המבקשת לפיה לא ידעה כי עורך הדין שויד ייצג אותה בהליך קמא - טענה אשר בצדק ציין המשיב 1 כי משמעותה האפשרית היא כי פסק הדין כלל אינו פסק דין תקף בעניינה - אינה מבוססת בחומר שהונח בפניי. אדרבא. להתייחסות שהגיש עורך הדין שויד ולתגובת המשיב 1 צורף יפוי הכוח עליו חתמה המבקשת בו ייפתה את כוחו לייצגה "בתובענה לביטול משכנתא בבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד דואב אברהם". עוד הצביע המשיב 1 על כך שהמבקשת חתמה על שני תצהירים ונחקרה על תצהירה (ויצוין כי בפתח הדיון שנערך ביום 1.10.2014 אישרה את חתימתה על תצהיר העדות הראשית), והשניים אף ציינו כי היא נכחה בשלושה דיונים בבית המשפט המחוזי. כן הפנה המשיב 1 לכך שהמבקשת נשאלה בעדותה בבית המשפט המחוזי "אני אומר לך שגם לעורך הדין סויד את הגעת באמצעות בנך אסי. הוא לקח אותך לעורך דין. הוא גם בא איתך לבית המשפט?", והיא השיבה "נכון" (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 11.7.2013). טענת המבקשת בתשובה לתגובה לפיה חתמה על יפוי הכוח ועל התצהירים בנוכחות בנה אשר רימה אותה מבלי להבין את תוכן הדברים ומתוך מחשבה שההליכים מתנהלים נגד בנה, נטענה בעלמא, ואין בה לטעמי, כשלעצמה ובהעדר ראיה המבססת אותה, להוביל למסקנה כי עורך הדין שויד פעל ללא הרשאה.