ברקוביץ ואח' נ' שטראוס ואח'

החלטה

לפניי בקשה לחתום על פסיקתא בקשר עם פסק הדין שניתן על ידי ביום 1.11.10. הואיל ופסק הדין עסק בין היתר, בהתחשבנות בין הצדדים, לרבות לאור הסכמות שהושגו ביניהם בהתדיינות קודמת, הוריתי על המצאת פסיקתא, אשר בה יעשה שקלול הנתונים כמות שנקבע בפסק הדין.

בעקבות מחלוקת שהתעוררה בין הצדדים באשר למועד ממנו תחושב הריבית החריגה, קבעתי בהחלטתי מיום 8.2.11, כי הריבית החריגה הינה מיום 30.3.03.

בהתאם להחלטה דנא, הגישו התובעים פסיקתא לה צורף תחשיב בדבר הסכום המגיע. הנתבעים מתנגדים לתחשיב האמור, במספר נקודות.

לאחר שעיינתי בפסק הדין, בבקשה לפסיקתא ובתגובות, להלן החלטתי:

1. חיוב בריבית חריגה בבנק לאומי לישראל

בפסק הדין, הושת על הנתבעים לשלם לתובעים ריבית חריגה בשעור המקובל בבנק לאומי, וכמות שנקבע בהסכמה שבין הצדדים לפי סעיף 7.1 להסכם הפשרה שניתן לו ביום 8.2.00, תוקף של פסק דין על ידי כב' השופט אזר ז"ל (להלן: "פסק הדין המוסכם"). מהפסיקתא שהוגשה מתברר כי בבנק לאומי ישנו חיוב שונה בריבית חריגה לחשבונות חח"ד עסקיים, הזולה לעומת רבית בחשבונות עו"ש. מטעמים מובנים, התובעים טוענים שיש להחיל את הרבית בחשבונות עו"ש המגיעה לסך של 2,042,293.22 ₪ לעומת זו שבחשבונות עסקיים המגיעה לסך של 1,420,885.1 ₪.

לטעמי, הכף נוטה לעמדת הנתבעים. לעניין זה אציין כי נטל הראיה הוא על התובעים, משכך היה עליהם לשכנע את בית המשפט במסגרת שמיעת הראיות כי כוונת הצדדים הייתה לחיוב ברבית בשיעור הגבוה מבין השתיים. לא הובאו ראיות בעניין וברי כי לא ניתן בשלב הפסיקתא לקבוע ממצאים עובדתיים שמקומם בשלב הראיות. זאת ועוד, התובעים במסגרת הבקשה הראשונה לפסיקתא שהוגשה על ידם, דרשו שהרבית תחושב לפי "שעור הרבית החריגה שנהג בנק לאומי לישראל בע"מ בחשבונות חח"ד עסקיים". משכך, התובעים עצמם גילו דעתם כי את הרבית החריגה יש לחשב לפי חשבונות חח"ד עסקיים, והם מנועים בדיעבד לשנות מעמדתם. מעל ומעבר, עסקינן בסכסוך עסקי ולפיכך הדעת נותנת שהצדדים התכוונו לחיוב ברבית הנוהגת בעולם העסקי בהבדל מזו שבפרטי.

משכך, נקבע בזאת כי הרבית החריגה אותה יש לחייב היא זו הנוהגת בבנק לאומי לישראל לחשבונות חח"ד, לתקופה שנקבעה בפסק הדין והובהרה בהחלטה.

2.חיוב ברבית והפרשי הצמדה מיום פסק הדין 8.2.00

בנוסח הפסיקתא הוספו לקרן החוב המוסכמת בסך של 430,563.40 ₪, הפרשי הצמדה ורבית ממועד פסק הדין המוסכם, ועד ליום 30.3.03 שהוא המועד בו נקבע כי ממנו תחויב ריבית חריגה. לעמדת הנתבעים' אין התובעים זכאים לתוספת הפרשי הצמדה ורבית, שכן פסק הדין לא קבע כי לסכום הקרן יתווספו רבית והפרשי הצמדה ולא ניתן במסגרת הפסיקתא להשית חיוב כאמור. עוד נטען כי החיוב אף מופרך שכן אין בין מועד פסק הדין המוסכם קשר לתשלום.

אין בידי לקבל את עמדת הנתבעים. שעה שהצדדים הגיעו לידי הסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין בדבר החיובים שיושתו על הנתבעים, מתווספים הפרשי הצמדה ורבית לחיוב וכקבוע בסעיף 5(ב) לחוק פסיקת רבית והצמדה, התשכ"א -1961, והחיוב בסכום זה מובנה בפסק הדין המוסכם. זאת ועוד, בפסק הדין נקבע כי סכום הקרן יישא ריבית חריגה לפי סעיף 7.1 לפסק הדין המוסכם, ובהמשך בהחלטה הובהר כי הרבית החריגה היא מיום 30.3.03, אך לא היה בכך כדי לשלול מהתובעים את זכותם לשערוך הסכום המגיע להם ממועד ההסכמה, קרי ממועד פסק הדין המוסכם. כל פרשנות אחרת, אינה מתיישבת עם פסק הדין, רוחו הסכמת הצדדים, ותמריץ לנתבעים לקיים את ההסכמה. אציין כי טענת הנתבעים לפיה נדחתה באופן פוזיטיבי דרישת התובעים לשערוך הקרן, תוך הפנייה לסעיפים 89-94 לפסק הדין, אינה רלוונטית. הקביעה בפסק הדין שדחתה את השערוך מתייחסת לשערוך שביקשו התובעים ביחס להכנסות ממועד היווצרותם ועד למועד הסכם הפשרה, שאין בין אלה לבין המחלוקת נשוא הפסיקתא, דבר.

3. הוספת מעמ לסכום שכר הטרחה שנפסק

בפסק הדין הושת על הנתבעים תשלום שכר טרחה בשיעור 15% מהסכום המגיע. לא צוין כי לסכום ייוסף מס ערך מוסף. משכך, צוין בפסיקתא כי יש להוסיף לסכום גם מס ערך מוסף. הנתבעים טוענים שאין מקום לתוספת האמורה ואילו התובעים טוענים שלפי לשון תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כמות שהייתה בעת הרלוונטית , יש להוסיף מס ערך מוסף.

לעניין זה אציין כי ביום 7.9.10 חתם שר המשפטים על תיקון לתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לפיו לא ייווסף מס ערך מוסף לסכום שכר הטרחה שייפסק, כאשר תחולתו של זה היא 30 יום מפרסומו. סמוך לחתימת שר המשפטים על התיקון, הובא התיקון לידיעת ציבור השופטים, ומשכך לא ראיתי מקום לחייב את הנתבעים במס ערך מוסף, שכן ההנחה הייתה שחלפו למעלה מ 30 יום מאז התיקון ועד למתן פסק הדין ביום 1.11.10. אין ספק שנפלה טעות בידי, שכן התיקון פורסם בקובץ התקנות רק ביום 18.10.10 ומשכך היה מקום להשית מס ערך מוסף על סכום שכר הטרחה שנפסק. עם זאת, איני רואה עצמי מוסמך לשנות את הכרעתי בהקשר זה, לא כל שכן במסגרת פסיקתא, והדרך לתיקון היא רק בהליך ערעור, אם בכלל, מה גם שלפי התקנה מוסמך בית המשפט להורות אחרת.

סופו של דבר, יש לתקן את נוסח הפסיקתא באשר לחיוב בריבית חריגה שחלה בחשבונות חח"ד עסקיים וכן להשמיט את סכום המעמ משכר הטרחה.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, ב' אדר ב תשע"א, 08 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום.