ברנשטיין נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילת מנהלית של רישיון הנהיגה של המבקש שהוטלה עליו ע"י קצין משטרה לתקופה של 60 יום .

המבקש חשוד במעורבותו בתאונת דרכים ובנהיגה תחת השפעת אלכוהול שארעה בתאריך 6/1/10, שעה 00:55 עת נהג המבקש ברכבו מסוג סובארו בכביש אשדוד- ת.א. לכיוון צפון , ופגע מאחור ברכב מסחרי מסוג איסוזו. לאחר התאונה נערכה למבקשה בדיקת נשיפה ונמצאו 455 מק"ג אלכוהול בליטר אוויר נשוף .

ראיות לכאורה :

מעיון בתיק המשטרה הכולל את הודעתו של המבקש תחת אזהרה, הודעת הנהג המעורב,הודעת תאונת דרכים - נזק בלבד ובדיקת מאפיינים, מבדיקת הינשוף עולה כי רכבו של המבקש פגע ברכב שהיה לפניו , המבקש עצמו מסר בהודעתו כי הרכב התחלק ופגע ברכב שהיה לפניו. כמו כן נערכה למבקש בדיקת נשיפון ונמצאה אינדיקציה לשיכרות, מדו"ח פעולה עולה כי המבקש מסר כי שתה כוס אחת של ויסקי, מפיו נדף ריח אלכוהול חזק , במבחן עמידה ובהליכה על הקו התנדנד, מדו"ח פעולה עולה כי השוטר סלהו בני ציין כי המבקש לא שתה, לא אכל ולא הקיא מהרגע שקיבל אותו עד שמסר אותו לבוחן התאונה בשעה 01:50 . מפעיל הינשוף סימן בדו"ח דין וחשבון על בדיקת שיכרות במכשיר ינשוף כי ווידא כי מרגע שעוכב המבקש לא שתה, לא אכל ולא הקיא 15 דקות לפני הבדיקה ולא עישן 5 דקות לפני הבדיקה.

המבקש נשף פעמיים בשעה 2:24 ו2:25 ועל פי בדיקת הינשוף נמצאו 455 מק"ג בליטר אוויר נשוף. בחומר החקירה מצוי פלט כיול של המכשיר , העתק צילומי של תעודת מפעיל מוסמך של מכשיר הינשוף .

לאור תוצאות בדיקת המאפינים, ראוי להזכיר כי  ברע"פ 2073/08 חיים ברבי נ' מדינת ישראל,  קבע כב' השופט ג'ובראן כי :

לא אחת קבע בית משפט זה, כי אין ללמוד, כי קיומה של דרך הוכחה מדעית בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב היא תנאי בל יעבור להרשעה בעבירה לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה. נקבע, כי ניתן להוכיח נהיגה בשכרות אף ללא הסתמכות על בדיקה מדעית. כך למשל נקבע בר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל פ"ד מ (4) 463 בעמ' 467...משמע ניתן להוכיח שכרות בדרך שאינה מדעית על פי מאפייני שכרות, אולם ברי, אפוא כי ככל הרשעה בפלילים, על הרשעה כזו להישען על ראיות המוכיחות את השכרות מעבר לכל ספק סביר, כפי שקבע בית משפט השלום לתעבורה בענייננו."

טענות ב"כ המבקש באשר לרובריקות ריקות , אי מסירת הודעה לחשוד על זכותו להיוועץ עם עו"ד

מקומן בדיון בתיק העיקרי. בשלב זה אין בודקים משקלן של ההוכחות ואין בטענותיו כדי לשנות את מסקנתי על קיומן של ראיות לכאורה.

לאחר שבחנתי את חומר החקירה אני סבורה כי קיימות בידי המשיבה ראיות לכאורה לכך שהמבקש הוא אשר נהג ברכבו בהיותו שיכור וגרם לתאונה .

מסוכנות:

בתי משפט התייחסות למסוכנותה של העבירה של נהיגה בשכרות במספר פסקי דין, כך למשל:

ברע"פ 6418/07 עמית כהן נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], ניתנה ביום 5.9.07) נקבע:

"נהיגה במצב שכרות היא עבירה המסכנת לא רק את הנהג פורע החוק אלא את הנוסעים עימו ואת המכוניות שבקרבתן הוא נוסע. נהג אשר מוכן לנהוג במצב של שכרות צריך לדעת, כי באם ייתפס, צפוי הוא להיענש בחומרה רבה."

ברע"פ 5297/07 קנטורוביץ נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], ניתנה ביום 9.9.07):

"עסקינן בתופעה מאיימת שיש להירתם ולהילחם למניעתה ולהגן על בטחון הציבור באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש בכל דרך אפשרית (ראו בש"פ 1753/07 אבו רקייה נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 19.3.2007)). המבקש כאמור טוען, כי בנסיבות בהן הוא היה צלול בדעתו, על אף העובדה שריכוז האלכוהול היה כמעט פי שניים מהמותר, היה מקום לבוא לקראתו בעניין העונש. עם כל הכבוד, טענה זו אינה מקובלת עליי. מעשהו של המבקש חמור מאוד. במעשה זה, הוא יצר סכנה בכביש שעלולה הייתה לגבות מחיר פגיעה בגוף. באורח נס לא קופדו חייהם של המתהלכים כמו גם הנוהגים בכביש. סכנה זו נגזרת מהתנהגותו." 

למבקש רישיון נהיגה משנת 91 ולחובתו 5 הרשעות קודמות.

גם אם ניתן להסכים כי עברו של המבקש אינו מכביד ,אין ספק כי נהיגה בשיכרות מהווה כשלעצמה סכנה מרובה, ובמקרה דנן אין מדובר במסוכנות פוטנציאלית אלא שמסוכנותו של הנאשם התממשה במקרה שלפניי בתאונה שלמרבה המזל לא היו תוצאות חמורות.

מכל האמור לעיל לא מצאתי להתערב בהחלטת הקצין ודוחה את הבקשה.