ברנשטיין(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

העותר מלין כנגד סיווגו כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה (סג"ב) וכן כנגד אי שילובו בטיפול.

העותר נידון למאסר עולם בגין עבירות רצח, תקיפת עובד ציבור, איומים, תקיפה והכשלת שוטר. עונשו נקצב ל-19 שנים ו-22 ימים והוא מרצה מאסרו מינואר 1995. עתיד להשתחרר בפברואר 2014.

המשיב מתנגד לשינוי הסיווג. לטענתו מדובר בעותר "נועז" שקיים לגביו חשש של ממש כי ינסה לברוח מבית הכלא. לעניין שילובו בטיפול נטען, כי העותר נפגש עם נציגת רש"א לצורך הכנת תוכנית טיפול שיקומית אולם עמדת רש"א היתה כי העותר אינו עומד בקרטריונים מאחר ואינו מצוי בסבב חופשות. עוד נטען כי העותר לא פנה לגורמי הטיפול בשב"ס בבקשה להשתלב במסגרת טיפולית ושלל רקע של שימוש בסמים.

העתירה להסרת הסיווג

העותר מוחזק מזה מספר שנים בשב"ס והגדרתו כסג"ב והשמתו באגף ההפרדה חזרה ונשנתה לאורך השנים נוכח ניסיונות בריחה שביצע. שנה לאחר תחילת מאסרו הוגדר כסג"ב בין היתר לאור ניסיון בריחה ממרתפי בית המשפט בתל אביב. בפברואר 1996 ברח מבית הסוהר "שטה" ובהמשך הסגיר עצמו. ביולי 1996 החזיק סוהר כבן ערובה והתבצר בצינוק.

בנובמבר 1999 הוסרה הגדרתו כסג"ב. בינואר 2000 יצא לחופשה ממנה לא שב עד שהוחזר על ידי משטרת ישראל והוגדר פעם נוספת כסג"ב. בפברואר 2006 ביצע ניסיון בריחה נוסף מבית הסוהר "שטה". במרץ 2009 התבטא שהוא עתיד להשתחרר ביום א' הקרוב (כאשר שחרורו נקבע כאמור לפברואר 2014).

העותר הוחזק באגף ההפרדה תקופה ממושכת וניסיונות לשלבו באגפים הרגילים לא הניבו פרי. כשהועבר לאגף רגיל, ניסה להימלט מהאגף על ידי שבירת מנעול.

עד אוקטובר 2009 הוחזק העותר בהפרדה. הוצא מההפרדה בהחלטה שיפוטית של כב' השופט רוזן ב- 28.10.09.

ב- 19.8.10 נבחן עניינו של העותר מחדש בפני ועדת סג"ב והועדה החליטה על בסיס המלצת גורמי המודיעין כי מדובר בעותר "מסוכן ונועז" שטרם בשלה העת ליתן בו אמון פעם נוספת ובהתאם נותרה ההגדרת הסג"ב על כנה.

על החלטה זו של ועדת סג"ב הוגשה העתירה שבפני.

ב"כ העותר סומכת עתירתה על לשון הפקנ"צ 04.09.00 אשר מאפשרת שינוי סיווגו של אסיר במהלך המאסר בעקבות אירועים שונים, מידע חדש או שינויים שחלו באסיר. הפקודה קובעת כי על שירות בתי הסוהר חלה חובה לקיים דיון אחת לשישה חודשים בשאלת הותרת הגדרת הסג"ב ללמדנו כי אין מדובר בהגדרה אותה נושא האסיר עד תום מאסרו והיא ניתנת לשינוי בהתאם לשינוי הנסיבות. נטען כי אין ב"עברו" של העותר אשר ביצע מספר נסיונות ובריחות בעבר כדי להמשיך ולסווגו כסג"ב כאשר התנהגותו היום חיובית ולא נזקפו לחובתו לאחרונה ניסיונות בריחה נוספים.

ב"כ העותר הציגה לעיוני פסיקה.

דיון

סעיף 1א' בנוהל מס' 1-4009 שענינו "החזקת אסיר בעל סיכון גבוה לבריחה הינו אסיר אשר עברו, מצבו הנפשי או הערכות המודיעין מצביעות על קיום רמת סיכון גבוה לבריחתו ממשמרת חוקית (להלן-סג"ב- סיכון גבוה לבריחה)".

לענייננו, סיווג העותר כסג"ב נעשה לאחר שני ניסיונות בריחה ושתי בריחות בפועל. החשש פן ימלט ויסכן את הציבור אינם יכולים להראות כדברים בעלמא.

לשון הפקנ"צ ברורה ועל שירות בתי הסוהר לבחון מעת לעת אם קיים עדיין חשש להמלטות האסיר תוך בחינת נסיבות העניין, התנהגות האסיר ובהתחשב ביתרת מאסרו. עם זאת דרושה זהירות יתרה מקום בו הוכיח אדם את מסוכנותו ותעוזתו העבריינית במועדים שונים ולאורך תקופה ממושכת.

העותר הוצא מאגף ההפרדה לפני כשנה בלבד ועמדת המשיב נוכח "ההיסטוריה הברחנית" של העותר סבירה, לא נפל בה פגם ולא מצאתי להתערב בה.

הדעת נותנת כי אם התנהגותו של העותר בעתיד יאפשרו זאת תבוא השעה לשקול הסרת סיווגו כסג"ב. עניינו של העותר ישוב וידון בועדת סג"ב בחלוף הזמן הקבוע בפקודת שב"ס, ותבחן השאלה האם חלו שינויים המאפשרים הסרת הגדרתו כסג"ב.

עיינתי בפסיקה שהציגה לעיוני ב"כ העותר ואין בה כדי לסייע לעותר.