ברנס ואח' נ' ועדת אשכול רכב ואח'

פסק דין

1.העתירה שבכותרת הוגשה על ידי מורי דרך – שעיסוקם בהסעתם והדרכתם של תיירים באמצעות רכבים המכונים "רכבי אשכול". מדובר ברכבים שנרכשו בפטור ממס בעידוד משרד התיירות. הכל – על פי האמור בעתירה עצמה. העתירה כוונה בעיקרה נגד נוהל נטען של המשיבים. נטען בעתירה, שלפי הנוהל מאפשרים המשיבים ל"תאגידי סיור" לרכוש "רכבי אשכול" בפטור ממס. לפי הטענה שבעתירה, נוהל זה מפלה לרעה את מורי הדרך "הפרטיים" דוגמת העותרים. כך הדבר, שכן תאגידי הסיור לא נדרשים לעמוד באותם תנאים מחמירים כמו מורי הדרך על מנת לרכוש את "רכבי האשכול" בפטור ממס. בעתירה נטען עוד, שמשיבה 1 – שהיא "ועדת רכב אשכול" פועלת בצורה לא ראויה, שכן אין בה ייצוג הולם למורי הדרך והיא מקבלת החלטות המוטות לרעתם. בטענתם לעניין הנוהל שחל בנדון העותרים הפנו באופן ספציפי לשני מסמכים – עת/23 ו-עת/24.

2.העותרים הוסיפו וטענו כי נפלו פגמים רבים בנוהל האמור. לבד מההפליה שבו, הרי שהוא התקבל "במשוא פנים" על ידי הוועדה הנזכרת לעיל ובלא ייצוג נאות של העותרים ושל מורי דרך אחרים. תוצאתו של הנוהל, כך נטען, עולה כדי חיסול פרנסתם של מורי הדרך "הפרטיים". הסעדים שהתבקשו בעתירה היו חיוב המשיבים "לפרסם את מספר רכבי אשכול ורכב אחר הפועל לפי אותם קריטריונים" (בהתאם לטבלה עת/25). עוד התבקשו המשיבים להסביר מדוע הם מפלים לרעה את מורי הדרך "הפרטיים" היכולים לרכוש רק רכב אחד מסוג רכב אשכול בעוד תאגידי הסיור יכולים לרכוש מספר רכבים ללא הגבלת כמות; כמו כן התבקש למנות כחברי ועדה חברים שאינם עובדי מדינה באופן המייצג את כל הגורמים בענף ובאופן יחסי ולתקן את כל השינויים שנעשו ב"שוק רכב אשכול", וזאת על ידי ביטול הנוהל הנזכר לעיל; ביטול האישורים שניתנו לתאגידי הסיור; קיום ביקורת ומעקב אחר מילוי חובת התאגידים; וכן מתן אישורים חדשים רק על יסוד מצב השוק ותחזיות של משרד התיירות. עוד התבקש לפצות את מורי הדרך על הפגיעה שנפגעו בגין הנוהל.

3.לאחר שעיינתי בתגובה המקדמית שהגישו המשיבים; כמו גם ב"בקשה למתן צו ביניים" שהגישו בהמשך לכך העותרים (שבמסגרתה באה גם התייחסות לתגובה המקדמית עצמה), מסקנתי היא שדין העתירה להידחות על הסף. כעולה מן התגובה המקדמית של המשיבים, הנוהל שהעותרים הגדירו כמושא עתירתם (עת/1) אינו בתוקף, והמשיבים אינם נוהגים על פיו. המשיבים הוסיפו וציינו במפורש בתגובתם המקדמית, ש"אין כיום כל נוהל לעניין רכישת רכב אשכול בפטור ממס". צוין שמורי דרך או תאגידי סיור אינם צריכים לעמוד כיום בכל תנאי מעבר להפעלת רכבם בתאגיד סיור בהתאם לסעיף 23 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), תשמ"ה-1985. נטען גם, שהפטור הקיים לרכישת רכבי אשכול בפטור ממס מוסדר רק בצו תעריף המכס וצו זה לא נתקף בעתירה וגם אין מקום לתקוף אותו בבית משפט זה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים. העותרים טענו אמנם שהנוהל שאינו בתוקף לעמדת המשיב הוא רק הנוהל שצורף כנספח א' לעתירה (משנת 2006); בעוד שהעתירה מתייחסת לנוהל מאוחר יותר (עת/23 ועת/24), אולם אין בכך כדי לשנות את המסקנה בכל הקשור בהיעדר החלטה שניתן לתקוף בבית משפט זה. כך הדבר, שכן עת/23 וכן עת/24 עניינם לכאורה בקריטריונים למתן האפשרות לרכישת רכב אשכול על ידי תאגידי סיור וזה היה הרכיב העיקרי שנתקף בעתירה שהוגשה. אלא שמשעה שהמשיבים הבהירו בתגובתם המקדמית בצורה ברורה, שאין כל נוהל בנדון והאפשרות של תאגידי הסיור לרכוש רכב אשכול בפטור ממס נובעת רק מצו תעריף המכס הדורש קיומו של רשיון בהתאם לסעיפים 24-23 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים, הרי שנשמט הבסיס תחת העתירה המקורית כפי שהוגשה. ודוקו: לא נעלמה מעיניי העובדה שבבקשה למתן "צו הביניים" נטענה למעשה טענה חלופית על ידי העותרים – והיא הטענה שיש הכרח לקבוע נוהל ומדיניות שתתקן את ההפליה כלפי העותרים אל מול תאגידי הסיור. העותרים טוענים אפוא בבקשתם לצו ביניים, שקיים פגם בכך שיינתנו אישורים לרכישת "רכב אשכול" רק בשל עמידה בקריטריון אחד בלבד והוא רישום בתאגיד סיור. מבלי שאביע עמדה ביחס לטענה זו, הרי שמדובר בטענה חדשה שלא באה בעתירה המקורית ושספק בעיניי אם מקומה להתברר בבית משפט זה משעה שלמעשה תוקפת גם היא את צו תעריף המכס עצמו. כך או כך, בשל השוני המשמעותי לעומת העתירה המקורית, לא ניתן לברר טענה חדשה זו במסגרת "בקשה לצו ביניים" והעתירה שבכותרת כפי שהוגשה – מיצתה את עצמה ודינה להימחק.

4.בכל הקשור לסעדים הקשורים בוועדת רכב אשכול, הרי שמן החומר שצורף לעתירה עולה שהטענות בעניין זה נגעו בעיקרן לאותו נוהל שכעולה מעמדת המשיבים אין הוא תקף; ועל כן ספק אם טענה זו עומדת עוד על כנה (מה גם שהיא לא עמדה במוקד הבקשה לצו ביניים שהוגשה כאמור). מעבר לכך, בכל הקשור בטענות אלה, עולה מן החומר שצורף שלא קדם מיצוי הליכים ראוי הכולל פניה סדורה לרשות. יודגש בעניין זה כי המכתב האחרון בו עלתה טענה מעין זו ולו בקצרה הייתה מכתב מיום 16.2.2009 על כל המשתמע מכך.

5.אשר לסעדים שהתבקשו בסעיפים 54.ב.4 ו-55.ה.2 ו-3 לעתירה, מדובר בסעדים נגד תאגידי סיור, שלא זוהו ולא צורפו לעתירה, ומשכך גם בעניין זה לא ניתן לברר את העתירה; מה גם, שהעתירה אינה מגלה עילה על פניה בקשר לסעדים אלה ובהיעדר תשתית עובדתית רלבנטית. הוא הדין לעניין הסעדים שהתבקשו בסעיפים 55.ג', ד', ה'4, ו' ו-ז', שהם סעדים כלליים וערטילאיים, שאף הם נטענו ללא תשתית עובדתית ואין העתירה מגלה עילה על פניה בעניינם.

6.טענה אחרונה שהייתה בפי העותרים – נגעה לעת/25 שהיא טבלה של מידע שביקשו העותרים שהמשיב ישלים את הנתונים לפיה בכל הקשור לרכב אשכול. בעניין זה קדמה אמנם פניה לרשות; אולם כעולה מן החומר שצורף, הפניה לא מוענה אל הממונה לפי חוק חופש המידע. היא הועברה לטיפולו של הממונה לפי חוק חופש המידע במכתב מיום 16.12.2012. חרף זאת, הוגשה העתירה לבית משפט זה ובה הטענה בנדון, כבר ביום 18.12.2012. די בכך כדי שלא להיזקק לטענות בעניין זה במסגרת העתירה דנן. אין גם מקום להידרש לנדון במסגרת ה"בקשה לצו ביניים" שהוגשה, שאליה צורפה לראשונה תשובה שהתקבלה על ידי הממונה על חופש המידע (מיום 18.12.2012 גם היא) ואשר לטענת העותרים, אין בה די.

7.העולה מן המקובץ הוא אפוא שדין העתירה שבכותרת להיות מסולקת על הסף בשל מכלול האמור לעיל וזאת מבלי הבעת עמדה בטענות שלא נתבררו לגופן. העותרים (יחד ולחוד) יישאו בהוצאות המשיבים בסך כולל (ובסך הכל) של 5,000 ₪. סכום זה נקבע על הצד הנמוך בשים לב להיות העותרים לא מיוצגים (ומוצע להם לשקול נטילת ייצוג כאמור ככל שבדעתם לשוב ולנקוט הליכים בנדון; ומשעה שמדובר בעתירה שניה המסולקת על הסף).

המזכירות תשלח פסק-דין זה לעותר 1 ולב"כ המשיבים.

ניתן היום, ח' אדר תשע"ג, 18 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.