פסק דין
לפניי ערעור על פסק דין בימ"ש תעבורה מרכז תיק תעבורה 7122-06-11 מיום 4.4.12 (ניתן על ידי כב' השופט רז) במסגרתו הורשעה המערערת בעבירה של נהיגה בשכרות בכך שסירבה לתת דגימה של אוויר נשוף, עבירה לפי סעיף 62(3), 64ב, 64ד(א) ו- 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961; כמו כן הורשעה בעבירה של אי ציות לאות עצור עבירה לפי סעיף 23(א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.
העונש שגזר בימ"ש קמא 30 חודשי פסילה בפועל בניכוי 30 ימי פסילה מנהלי, פסילה על תנאי בת 3 חודשים ל- 3 שנים, קנס כספי בסך 1,200 ₪ שישולם בתוך 90 יום והתחייבות כספית ע"ס 10,000 ₪ למשך 3 שנים.
הערעור נסב על הכרעת הדין וגזר הדין.
בנימוקי הערעור מציין ב"כ המערערת כדלקמן:
1.טעה בימ"ש כשקבע כי המערערת סירבה להיבדק. טענת המערערת לכל אורך הדרך, הן בבית משפט קמא והן במסגרת הערעור, כי הסכימה לבצע בדיקת ינשוף אך לא הצליחה ליתן דגימת אוויר נשוף. המערערת ביקשה בזירת האירוע לערוך לה בדיקת דם, ביקשה לנסות שוב לנשוף אוויר אך בקשותיה לא נענו.
2.בימ"ש טעה כשקבע הרישום בת/4 סעיף 8 ממנו, כראיה לקבלת הסבר למשמעות סירוב להיבדק, שכן הסימן שסומן בת/4 סעיף 8 מעיד כי המערערת הסכימה שכן יש סימון V ליד המילה "מסכים".
3.בימ"ש קמא טעה כשהתעלם מהעובדה כי במקום בו אמורה המערערת לחתום ולאשר כי הוזהרה כדין, רשם השוטר "מסרב לחתום" ולא "מסרבת לחתום". יש לזכור כי מדובר במערערת ולא במערער ויש לזכור כי דווקא באותו עמוד של תחקור החשוד מתוך ת/4 בתחתית העמוד חתמה המערערת. עובדות אלה מביאות את ב"כ המערערת למסקנה שלא מדובר בטעות סופר אלא הסימונים השונים במסמך ת/4 נעשו שלא בנוכחות המערערת, לא בידיעתה ולא בהסכמתה וחובה על בית המשפט להקפיד הקפדה יתרה על זכויות הנאשמים העומדים בפניו.
4.טענה נוספת בפי ב"כ המערערת, הנסיבות כפי שהיו מחייבות להגיע למסקנה כי המערערת הסכימה לבדיקה אך לא קיבלה הזדמנות ראויה. אין לקבל בנקודה זו עדויות השוטרים, שכן המסמכים שהוצגו אינם מתיישבים עם רצף הדברים כפי שהיה בפועל ואינם הגיוניים כלל ועיקר.
לטענתו של ב"כ המערער ההיגיון הבסיסי הינו כי בהתנהגות השוטרים היתה מגמתיות. המערערת "עצבנה" את השוטר אשר סבר כי המערערת ברחה ממנו, על כך העיד השוטר עצמו דקר עמנואל בעמ' 3 שורה 24 לפרוטוקול: "כשבורחים ממני אני מתעצבן" ובנקודה זו ממש העידה המערערת בעמ' 8 שורה 24 כי שוטר אחד היה עצבני משום שסבר שהיא ברחה לו ועוד הוסיף וציין כי היא אינה מטומטמת אלא היא קצינה בצה"ל.
5.בימ"ש קמא טעה כשקבע סירוב המערערת בא לידי ביטוי בכך שלא נשפה מספיק זמן באופן שתתקבל תוצאה וכך עשתה מס' רב של פעמים. אין מקום לקביעת בית משפט כי למערערת ניתנו מס' רב של הזדמנויות וניסיונות לנשוף, שכל כל שיש בפני בית משפט הוא פלט אחד עם 3 בדיקות, שכן הפלט הנוסף, שמספרו 2738 ואשר צוין ב- ת/6, לא הוצג בבית המשפט ועל כן בית המשפט לא יכול היה להסתמך רק על הרישום המצוין בת/6 גופו. למעשה לטענת ב"כ המערערת, בימ"ש הושפע השפעה ישירה מראיה שהוגשה לו שלא כדין, ואפילו, היה בסיס לשש נשיפות, אין לראות בכך מס' רב של נשיפות.
6.בית משפט קמא טעה כשקבע נחרצות סירוב המערערת מבלי שציין היותה בשלהי מחלה בגינה נטלה אנטיביוטיקה בפעם האחרונה ביום חמישי בערב, הסבירה זאת באופן ספונטאני במהלך האירוע והם מצוינים שחור על גבי לבן בטופס תחקור החשוד המצורף לת/4.
7.בית משפט קמא טעה כשקבע קביעה עובדתית, לפיה המערערת נכשלה מלנשוף במכשיר הנשיפון ובכך ייחסה לה יסוד נפשי של התחמקות. האמת היא לדברי ב"כ המערערת, כי צלחה את הבדיקה במובן זה שהיתה תוצאה שהיא הצביעה על "נכשל" בבדיקת הנשיפון (ת/6), אך אין בכך כדי להצביע על היותה של המערערת שיכורה או כי סירבה לבדיקה.
8.לאחר שהגיע אבי המערערת למקום ביקשו המערערת ואבי המערערת לערוך בדיקת נשיפה נוספת ואף הם ביקשו לבצע בדיקת דם, אלא שהשוטרים במקום סרבו. על פי נוהל מתן מספר 02.232.03 שעניינו הטיפול בעבירות שכרות בנהיגה, במידה והחשוד מבקש ביוזמתו בדיקת דם על השוטרים לבצע בדיקת דם אך המשטרה אינה מבצעת את הנחיותיה שלה.
9.בית משפט קמא טעה כשקבע בהכרעת דינו כי לא היה מקום להיעתר לבקשה לערוך בדיקת דם או בדיקת נשיפה נוספת לאחר חלוף פרק זמן בלתי סביר. לטענת ב"כ המערערת מדובר בפרק זמן של 30 דקות בלבד, ובמקרה אחר, תיק מס' 38167/06 מדינת ישראל נ' טובול, לא הורשע הנאשם שם בעבירה של שכרות בגין סירוב מאחר ובית המשפט לא שוכנע מעבר לספק סביר כי הנאשם אכן סירב לבצע בדיקת נשיפה או בדיקת דם והאיחור שם היה של שעה ורבע.
10.טעה בית משפט קמא משקבע קביעה משפטית שגויה לפיה הכשלת בדיקה, גם אם היתה כזו, פירושה סירוב לבדיקה.
11.טעה בית משפט קמא שהתעלם מהחלטת כב' השופט סטולר בעניין גולדשטיין נ' מדינת ישראל, עפ"ת 37606-11-10, בו אימץ בית המשפט את החובה לבדיקת דם, מקום שכשלה בדיקת נשיפה, כאמור בנוהל משטרתי המחייב את השוטר הבודק לדרוש בדיקת דם.
עוד מציין ב"כ המערערת, כי עלות בדיקת דם השווה ל- 184 ₪ ובסכום זה ניתן למנוע הליך משפטי ארוך, יקר ומסורבל המעסיק לשכות תביעה, שופטים ומזכירויות.
ב"כ המשיבה מבקשת שלא להתערב בפסק דין שניתן בבית משפט קמא, הכרעת הדין מעוגנת היטב על ראיות שהוצגו ונשמעו בבית משפט קמא, הכרעת הדין מבוססת כולה על ממצאי מהימנות. התערבות ערכאת ערעור בממצאי מהימנות תעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן שאין מקרה זה נמנה עליהם.
לגופו של עניין דין הערעור להידחות: