ברמלי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפנינו כתב תביעה שהגיש התובע כנגד החלטת הנתבע מ-6.9.10 הדוחה תביעתו לתשלום ד"פ בגין תאונה מ-22.2.09.

טוען התובע כי תוך כדי עבודתו כנהג מונית, נפגע עמוד השדרה שלו.

בכתב תביעה מתוקן (8.12.11) טען התובע כי הינו עובד שכיר וכי ביום 15.9.09 הרים מזוודה כבדה ובעת הטענתה חש כאב חד בגבו. משהיה בטוח כי נתפס שריר בגבו – התיישב בכסא הנהג וניסה למתוח את הגב וחש כאב נוסף.

2.בדיון קד"מ שהתקיים בפני כב' הנשיא מ. שפיצר (18.12.11) נקבע כי התובע ישקול עמדתו. משעמד על תביעתו (לאחר שנמחקה תביעתו בגין אי התייצבותו ב-19.2.12) ולאחר דיון מוקדם שהתקיים בפני כב' השופט א. איטח (17.6.12) הועבר למותב זה להוכחות. דיון שנקבע ל-8.9.13 נדחה בשל טעות ב"כ התובע, ועדות התובע נשמעה ב-29.12.13, לאחר שהוגש תצהיר התובע.

סיכומי הצדדים נשמעו בתום הדיון.

3.ולהכרעתנו –

א.התובע הגיש התביעה למל"ל (5.1.10) וטען כי הפסיק עבודתו ב-31.5.09, כנהג מונית שכיר, שעבד כ-11 חודשים.

לאחר כמה חודשים הרגיש כאבים בגב תחתון (תביעה שהוגשה ללא חתימתו; התובע אישר בפנינו כי התביעה הוגשה בכתב ידו).

ב.בתביעה למל"ל טוען התובע לכתובת שלטענתו אינה כתובתו מגיל 20 (התביעה הוגשה בהיותו בן 41). כך את התביעה לביה"ד הגיש בשם משפחה אחר מזה שבתביעה למל"ל. בפועל, אין בפנינו הסבר-ממש מדוע כך... כך גם אינו יודע להשיב אם קיבל מכתבים שנשלחו אליו ע"פ פרטים שמסר לנתבע.

ג.כך, לטענתו אינו יודע מתי ארעה הפגיעה בגב ולפיכך, לא ציין תאריך בתביעה למל"ל, משאינו יודע מתי ארעה הפגיעה.

כך טען כי פקידת הנתבע הטעתה אותו, שכן יש גם מיקרוטראומה.

נציין כי קשה לקבל טענת הטעייה של פ"ת – ודאי כשנתבקש לפרט פגיעתו, כשהוא עצמו טוען בפנינו לפריצת דיסק בגין אירוע. מחד – השיב (עמ' 9 שורות 15-19) כי עסקינן בעבודתו כנהג מונית שגרמה לכאב, הגב ומאידך – השיב (עמ' 9 שורות 25-20) כי לא יכול היה לקשר בין הארוע של החגורה והמזוודה לכאבי הגב.

כך, "כנראה" כתוצאה מהענין עם המזוודה קרו לו הכאבים, "הקש ששבר את גב הגמל".

כך כשנשאל אם המקרה ארע בינואר – הוא משיב: "אולי שבועיים לפני קשה לי לזכור. לא יכולתי לקשר בכלל חשבתי שנתפס לי הגב".

כך, בתביעה למל"ל ציין כי נעדר מעבודתו מ-1.6.09.

כשעומת עם טענתו כי נעדר מעבודה בין 15.1.09 ך-22.1.09 – הוא משיב ביחס ל-1.6.09, ומוסיף כי לא לקח ימי מחלה, את בעל הבית זה לא מעניין, אבל ישב בבית והשכיר את המונית – אלא שאין בפנינו כל אסמכתא לטענה זו, שכאמור, לא נטענה כלל בתביעה למל"ל!

ודאי תמוה הדבר, שהרי לדבריו לא יכול היה לעבוד, ששבוע ישב בבית – הכיצד איפוא, אין לכך ביטוי כלשהו, לא בקופ"ח, לא בטיפול רפואי שקיבל ולמצער, אף לא בתביעה למל"ל!?

עוד נתמה – גם בתצהירו (מ-11.7.12) אין ולו רמז להעדרותו מעבודה מיד לאחר הארוע הנטען, אלא להפך: טוען הוא "ולכן המשכתי בעבודתי ולא פניתי לטיפול רפואי" (סעיף 4).

וכשבחנו הרישומים הרפואיים, שלאחר התאריך הנטען: מצאנו כי