החלטה
1.לפני בקשה להורות על ביטול צו עיקול זמני ע"ס 560,898 ₪ שהוטל על כספי המשיבה אצל הראל פיננסים- בית השקעות ובבנק הפועלים בע"מ. הואיל והעיקול הוטל במעמד צד אחד, נדונה הבקשה מתחילה ואף התקיים דיון בפני ביום 13.2.13 במעמד הצדדים בו נחקרו הצדדים על תצהיריהם שתמכו בכתבי טענותיהם.
2.התובע הינו אזרח ישראל שהתקשר עם המשיב הפורמאלי בהסכם גיוס כספים בסך של 1,000,000 ₪ לצורך מסחר באופציות מעו"ף. המשיב הפורמאלי סחר בזמנים הרלבנטיים, בין היתר, בכספים שגוייסו על ידי התובע באמצעות חשבון הבנק של המשיבה שהינה בתו.
3.תמצית טענות המבקש בבקשה להטלת עיקולים זמניים שהוגשה ביום 17/1/13:
המשיב הפורמאלי פנה אל המבקש והציג עצמו כמנהל תיקים בשיטה שאין בה כל הפסד למשקיעים ואף התחייב על כך במסמך בכתב. על יסוד מצגי המשיב הפורמאלי המבקש גייס סכום נכבד בסך 1,000,000 ₪ והעבירם לחשבון המשיבה בבית ההשקעות הראל כאשר במסגרת חשבון זה קיבלה המשיבה 2 הרשאה למתן הוראות וביצוע פעולות בחשבון לצורך מסחר בניירות ערך. על פי ההסכם בין הצדדים התחייב המשיב הפורמאלי לכל הפסד שייגרם לקרן ההשקעה וכן, לעצור את הפעילות ברף של הפסד בגובה 200,000 ₪. כבר עתה יוער ויצויין, כי המבקש בבקשתו, מתייחס למשיבים כשותפים ומייחס את מעשי ומחדלי המשיב הפורמאלי אף למשיבה. המשיבים הפרו התחייבויות אלה ופעלו ללא אישור וגרמו לתובע להפסדים ונזקים גבוהים עד כי סכום קרן החשבון הסתכמה בסך 568,661 ₪ בלבד. המשיב הפורמאלי אומנם השיב למבקש סך של 107,153 ₪ ואולם, נותרה יתרת חובה בסך 324,186 ₪.
כמו כן, בתאריכים 10/7/11 ו-20/7/11 העביר המבקש לחשבון המשיבה סך של 120,000 ₪ שאמור היה להוות פקדון לצורך ביטחון להבטחת תשלומי הרווח. אף סכום זה לא הושב לו.
כמו כן, ביום 11.7.12 העניק המבקש למשיב הפורמאלי הלוואה בסך 130,000 ₪ אשר רובה ככולה לא הושבה לו.
לטענת המבקש, למשיבה קיים חשבון בנק בבנק הפועלים כאשר דרך חשבון זה הופקדו אצל המשיבים כספים רבים שמקורם בהפקדות הכספים כפי שתואר לעיל. נוכח התנהלות המשיבים וההמחאה שצורפה כנספח ג' לכתב התביעה שלא כובדה על ידי הבנק מהסיבה "העדר כיסוי מספיק" עולה חשש של הכבדה בבוא המבקש לממש את פסק הדין.
4.תמצית טענות המשיבה בבקשה לביטול עיקולים שהוגשה ביום 7/2/13:
המשיבה מעולם לא התקשרה עם המבקש בהסכם ולא התחייבה מאומה כלפיו. שרבובה לכתב התביעה והטלת עיקולים על חשבונה נועדו אך ורק להחזיק בה כבת ערובה בתביעה אשר המבקש מנהל נגד המשיב הפורמאלי. למשיבה קיים חשבון השקעות ב"הראל פיננסים" במסגרתו קיימות לה הטבות מפליגות בעמלות עבור פעילות מסחר במניות ומשכך, היא נרשמה כמיופת כוח בחשבונו של מר מלמד שהינו חמיו של המבקש. לטענת המשיבה, רישומה כמיופת כוח בחשבון הינו רישום טכני לחלוטין ונועד רק בשביל לקבל את הנחת העמלות. המשיבה מעולם לא עסקה במסחר בשוק המעו"ף. למשיבה אין ולא היה כל קשר עם המבקש. המבקש היה מחובר בחיבור אינטרנטי לחשבון שהיה לו בהראל פיננסים וידע בכל עת מה היה מצב החשבון על כן, יש לדחות טענתו כי ההפסד הגדול התגלה לו באקראי.
דיון ומסקנות:
5.תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת, מספר תנאים שעל בית משפט לבחון בעת הפעלת שיקול דעתו. התנאי הראשון, קיומה של עילת תביעה של ממש, המתבססת על זכות הקנויה לכאורה לתובע, טיב התביעה וסיכוייה. התנאי השני, קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. התנאי השלישי, בחינת מאזן הנוחות, קרי הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני, ככל שלא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני, ככל שלא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיבה ככל שיינתן הסעד הזמני. התנאי הרביעי, שיקולי יושר ותום לב כמו גם מתן הסעד צודק וראוי ומידתי שאינו פוגע במידה העולה על הנדרש. בתקנה 374 (ב) לתקנות, מעוגן תנאי נוסף שהינו חשש סביר לכך שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, ככל שלא יינתן לטובת מבקש העיקול.
6.המחלוקת בין הצדדים נעוצה, איפוא, בעיקר סביב אי קיומו של התנאי הראשון, קרי, טענת המשיבה, כי אין בידי המבקש עילת תביעה וממילא, אין הוא יכול להגיש תביעה ובקשת עיקול זמני בצידה.
7.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי עדויות וטענות הצדדים בדיון שהתקיים במעמדם ביום 13/2/13 באתי לכלל מסקנה, כי יש להותיר את צו העיקול על כנו אם כי להורות על צמצומו לכדי שיעור הכספים שעוקלו בפועל.
ראשית יצויין, כי באשר לקיומה של עילת תביעה, המבססת את הבקשה, הפסיקה הקלה בנטל הנדרש לצורך המבחן האמור (ראה:רע"א 10910/02 פז נ' פרץ, פ"ד נח(1) 385 ). המבחן הוא לפי הסתברות, קרי, האם למבקש "זכות לכאורה" כאשר בית המשפט רשאי לבדוק ולשקול אם התובענה שבגינה מתבקש הסעד הזמני, אינה לכאורה מחוסרת יסוד וסיכויים.
לענייננו, עילת התביעה עליה משתית התובע את תביעתו הינה נזקים כספיים שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלותם של המשיבים בהשקעת הכספים שהיו מצויים בידיהם ותחת שליטתם המלאה בתקופה הרלבנטית, כמו כן, אי השבת כספים שנמסרו להם בתורת פיקדון או הלוואה.
כמו כן, המבקש הציג ראיות מהימנות לכאורה להפקדות הכספים בחשבון המשיבה ולהעברות כספים שונים מחשבון המשיבה לחשבונו.
כל שנדרש המבקש, בשלב זה, הוא לעמוד במבחן ההסתברות של קיום סיכוי של עילת תביעה ראויה וסבורני, כי לעת זו, המבקש עומד במבחן. בספרו של השופט גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי"( מהדורה עשירית 2009) עמ' 522, נאמר כי
" די בכך שהוכח שהתביעה אינה טרדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים" ( ראה: רע"א 6994/00, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529, 533).