ברלב נ' זדה

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטענות

התובע הגיש תביעה לתשלום סך של 30,683 ₪ בגין חוב שלא שולם לו על ידי הנתבע. לטענתו, היה הנתבע בעלים של חנות, אשר קיבל מהתובע סחורה ולא שילם תמורתה, מאחר ונקלע באמצע שנת 2008 לקשיים, ולא כיבד שיקים, אשר ניתנו על ידו.

התובע צירף לכתב התביעה כרטסת המפרטת את חובו של הנתבע אצל התובע וכן חשבוניות.

לטענת הנתבע בכתב ההגנה, השיב לתובע את כל הסחורה, ולפיכך אינו חייב את הכסף.

הנתבע צירף לכתב ההגנה שתי רשימות, בכתב יד, המתייחסות לפרטי לבוש. הרשימות אינן חתומות, ונושאות תאריך, האחת – 10.12.08, והשניה – 25.12.08.

לטענת הנתבע, העובדה שהתובע התמהמה למעלה מארבע שנים, מאז נוצר החוב ועד להגשת התביעה, מחזקת את טענתו, לפיה הושבה הסחורה לתובע.

במהלך הדיון, הציג התובע פרוטוקול דיון, שהתקיים בלשכת ההוצאה לפועל בנובמבר 2009 ממנו עולה כי נכון למועד הדיון נותר לנתבע חוב, לתובע, בסך של 40,000 ₪. במהלך הדיון בהוצאה לפועל אמר הנתבע כי ישיב לתובע את כל החוב. כאשר נשאל הנתבע האם שילם לתובע בחודש דצמבר 2008 השיב בשלילה.

הנתבע טען בדיון כי רשימת החיובים, שצורפה לכתב התביעה, אינה כרטסת, אלא רשימת חשבוניות בלבד, שאינן מופיעות בסדר רץ של תאריכים.

עוד טען הנתבע כי התובע קיבל את כל הכסף. בגין חמש המחאות, קיבל התובע את הכסף במזומן, והמחאות נוספות נפרעו בבנק.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם ובפרוטוקול הדיון, שהתקיים בלשכת ההוצאה לפועל, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

עדותו של התובע נתמכת בפרוטוקול הדיון, שהתקיים בלשכת ההוצאה לפועל.

גרסתו של הנתבע בבית המשפט, לפיה החזיר לתובע את הכסף, שונה מהטענות שהועלו על ידו בכתב ההגנה, לפיהן השיב את הסחורה, ואינה מתיישבת אם האמור בפרוטוקול הדיון בלשכת ההוצאה לפועל, ממנו עולה כי קיים חוב, כאשר לא נטענה, על ידי הנתבע, כל טענה לפיה הוחזר הכסף, או הוחזרה הסחורה.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי השיב לתובע את הסחורה. רשימות הסחורה, שצורפו לכתב ההגנה, אינן חתומות, וקשה לי להניח, שאדם, שעסק במסחר במשך שנים רבות, נקלע לקשיים ונותר חייב כספים, נמנע מלהחתים את התובע על מסמך לפיו לא נותר כל חוב, או לפיו הושבה הסחורה.

הנתבע לא טען בכתב ההגנה, בניגוד לדבריו במהלך הדיון, כי החזיר כסף מזומן, וכי המחאות שנתן, נפרעו על ידי הבנק.

לטענת הנתבע בכתב ההגנה, נותר התובע חייב לנתבע סך של 2,437 ₪, ואילו במהלך הדיון טען כי התובע חייב לו קרוב ל-8,000 ₪.

בנסיבות אלה, כאשר גרסתו של הנתבע בדיון, שונה מזו שנטענה על ידו בכתב ההגנה, כאשר בדיון שהתקיים בלשכת ההוצאה לפועל הודה בקיומו של החוב, ולא טען כלל כי החזיר את הכסף או את הסחורה, הריני מקבלת את התביעה.

הנתבע ישלם לתובע סך של 30,683 וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 400 ₪, וזאת בתוך 30 יום.