ברכה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 6.2.2013 (להלן: הוועדה).

העובדות

המערערת, ילידת 1949. למערערת היה שבר בירך ימין והיא עברה ניתוח לקיבועו באמצעות מסמור תוך לשדי.

ביום 6.2.2013 התכנסה הוועדה לדון בעניינה של המערערת. הוועדה שמעה את תלונות המערערת ובא כוחה וקבעה כך:

".... הועדה עיינה במכתב של ד"ר קונסטנטינו אורטופד מ-6.5.12 מתאר מצב לאחר שבר של עצם הירך מימין שקובע במסמור תוך לשדי אשר מחובר. מתאר הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני וירך ימין אך לא מצוין חסר נוירולוגי שורשי כלשהו".

הוועדה ביצעה בדיקה אורתופדית של המערערת ופירטה את ממצאיה בפרוטוקול. בסיום הבדיקה האורתופדים קבעה הוועדה כי "אורך הרגליים שווה. רוטציה תקינה".

בנוסף ביצעה הוועדה בדיקה נוירולוגית של המערערת ופירטה את ממצאיה בפרוטוקול. בסיום הבדיקה הנוירולוגית קבעה הוועדה כך:

"התנגדות אקטיבית להנעת גפה ימנית תחתונה. לדבריה עקב כאבים. לפיכך גם שיתוף פעולה בבדיקת רגל ימין מוגבל אולם ניתן להפיק את כוח השרירים המצויין בטבלה. החזרי פיקה הופקו סימטריים ותקינים. החזרי אכילס חסרים דו צדדי. תגובות פלנטריות פלקסוריות".

לסיכום קבעה הוועדה כי "מבחינה נוירולוגית מדובר בשיתוק חלקי של שוק 1. הממצאים אינם ניתנים ליישום. מבחינה אורטופדית לא ניתן ליישם את הממצאים".

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

טענות הצדדים

המערער טען כי הוועדה שגתה בכך שלא התאימה למערערת נכות עבור פגיעתה בירך ימין ולא קבעה לה נכות בגין ההגבלה בתנועות הירך. עוד נטען כי טעתה הוועדה בכך שלא התאימה למערערת נכות בגין הפרעה בתחושה בגפה הימנית. המערערת הוסיפה וטענה כי היה על הוועדה להזהירה מפני המשמעות של שיתוף פעולה חלקי ולא לקבוע ממצאים על סמך בדיקה חלקית. עוד נטען כי הוועדה לא בחנה אם למערערת כוויצה כיפופית, אשר נדרשת לבחינת ליקוי ו(א)(1) ברשימת הליקויים. המערערת הוסיפה כי הוועדה מצאה שקיים שיתוק חלקי וכן הגבלה בתנועת הסיבוב הפנימי ולכן לא ברור מדוע לא נקבעה נכות על יסוד ממצאים אלה. בנסיבות אלה, ביקשה המערערת כי עניינה יושב לוועדה לדיון נוסף.

מנגד טען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה.

הכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לערערים בשאלות משפטיות בלבד. כמו כן, בהתאם לסעיף 14 לתוספת השנייה של הסכם הניידות רשאית הוועדה לעררים לשנות, לאשר או לבטל את החלטה הועדה המחוזית לעררים ואין כל מגבלה על שיקול דעתה של הועדה לעררים.

אוסיף כי בהתאם להלכה אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. בעניין לביא נפסק בנוגע לחובת ההנמקה כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

הוועדה ביצעה למערערת בדיקה אורטופדית ופירטה את ממצאיה. מעיון בבדיקה האורתופדית עולה כי לא קיים שוני בתנועות המפרקים של רגלי המערערת וכי בשתי הרגליים טווח התנועות זהה. בנסיבות אלה קבעה הוועדה כי מבחינה אורתופדית לא ניתן ליישם את הממצאים במסגרת פריטי הליקוי שבהסכם הניידות.

קביעת הוועדה היא קביעה רפואית מובהקת הנמצאת בתחום סמכותה הבלעדי.