תא"ק
בית משפט השלום אשדוד
|
35200-10-10
30/05/2011
|
בפני השופט:
יניב בוקר
|
- נגד - |
התובע:
1. מורד ג'דעאניאן 2. אומיד ג'דעאניאן
|
הנתבע:
יוסי ברכה
|
|
החלטה
בפני בקשה שהוגשה בשם המבקשים 1-2, לביטול פסק הדין אשר ניתן בתיק זה כנגדם, בהעדר הגנה, ביום 6/12/2010.
אומר כבר עתה כי אין בדעתי להידרש לבקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקש מס' 2, וזאת מאחר ואין כל בקשה ו/או תצהיר מטעמו הנוגע לעניין זה.
למעלה מן הצריך אומר כי טענת ב"כ המבקש מס' 1, כקצינת בית המשפט, כי נפל פגם בהליך ההמצאה של כתב התביעה לידי המבקש מס' 2, איננה המסקנה המשפטית היחידה האפשרית מן המסד העובדתי המונח בפני כרגע, שכן תיתכן הטענה בדבר "אינטנסיביות הקשר" בין בני משפחתו של המבקש מס' 2 שקיבלו לידיהם את המסירה, ובינו, כטעם להכשיר את ההמצאה.
מכל מקום, דברים אלה נאמרו למעלה מן הצריך שכן אין, כאמור, כל בקשה של המבקש מס' 2 בפני.
לעניין בקשתו של המבקש מס' 1, לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשתו של המבקש, בתצהירים שהוגשו מטעמו, בחקירת העדים בפני ובסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להורות על ביטולו של פסק הדין.
המבקש מס' 1 אינו כופר כי קיבל לידיו את כתב התביעה ולא התגונן במועד.
אמנם, במועד הדיון העלה המבקש מס' 1 טענה חדשה, אודות אי-קבלת "הזמנה לדין", אך טענה זו לא נתמכה בתצהירו, ומכל מקום לא ניתנה למשיב הזדמנות נאותה להגיב עליה ו/או להגיש תצהיר מטעמו או מטעם באת-כוחו, שיסתור טענה זו.
לפיכך, על הבקשה להידון כבקשה לביטול פסק דין, בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.
ההלכה בעניין ביטול פסק דין לפי שיקול דעתו של בית המשפט סוכמה בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה תשיעית) בעמ' 355:
"כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו. לעניין שיקול הדעת יש להציב את שני המבחנים הבאים:
סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן;
סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל
התשובה לשאלה השנייה חשובה יותר.
אם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (אפילו יזכה בבקשה לביטול)....
אם ניתן לפצות את התובע בפסיקת הוצאות בגין הנזק והטירחה המיותרים שנגרמו לו ע"י הפיגור, וכאשר מגלה הנתבע-המבקש סיכויי הצלחה – יש להיענות לבקשה.".
(ההדגשה שלי – י.ב.).
סיבת מחדלו של המבקש מס' 1 להתגונן נעוצה בקשיי הבנתו את השפה העברית, והעובדה כי המתין לביתו כי תבהיר לו את פני הדברים.
טענת ההגנה המרכזית של המבקש מס' 1, לפיה לא חתם על כתב "הצהרת הערבות" שצורף לכתב התביעה ו/או על השיקים שלכאורה נמשכו מחשבונו, לא נסתרה בחקירתו הנגדית ולא "התמוטטה" בחקירתו הנגדית.
זאת ועוד, המשיב בחר שלא להגיש תצהיר במצורף לתגובה מטעמו, ולפיכך לא הובאה כל עדות מטעמו בדבר נסיבות החתימה על המסמכים המבססים את עילת התביעה, אשר תסתור את עדותו של המבקש מס' 1 בעניין זה.