ברכאת נ' מ. מ. ירכא

החלטה

(בקשת התובע לפי פקודת ביזיון בית משפט)

1.תמהתני על בקשה זו של התובע ולא פחות מכך, על תגובתה של הנתבעת מיום 27/3/11 (שאגב, כלל לא התבקשה).

על כן ועל מנת למנוע התדיינויות נוספות בסוגיה זו, יובהר כדלקמן:

א.החלטת בית הדין מיום 28/2/11, היתה ברורה וקבעה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כדלקמן:

"אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע מדי חודש החל מיום 7/3/11 ובכל שביעי לחודש, לחודש שלאחריו את הסך של 1,900 ₪ כמקדמה על חשבון הפנסיה שתגיע לתובע או כל תנאי פרישה אחר שיגיע לתובע בגין עבודתו במועצה"

ב.הנה כי כן, ובניגוד לסברת הנתבעת לא מדובר בתשלום "משכורת" ואף לא בתשלום "גמלה", אלא בתשלום מקדמה כספית על חשבון הפנסיה שתגיע לתובע או תנאי הפרישה, לפי העניין.

יתרה מכך, בניגוד לסברת הנתבעת, בית הדין לא טעה בקביעת התאריך, אלא התכוון בדיוק לכך שאותה מקדמה כספית תשולם לתובע מדי 7 בכל חודש החל מיום 7/3/11 ולא בכל מועד אחר.

2.כפי שהובהר עוד בהחלטתי מיום 27/3/11, ההחלטה הנ"ל ברורה, אינה מחייבת לחזור עליה ואינה טעונה כל פרשנות וכל שנדרש הוא לאוכפה.

ואולם, כמו כל פסק דין או החלטה המעניקים סעד כספי, החלטה זו ניתנת לאכיפה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.

על פי ההלכה הפסוקה אין פקודת בזיון בית-משפט‏ באה להחליף את הליכי הוצאה לפועל, ואין להיזקק להליכי פקודת בזיון בית-המשפט כאשר ניתן לממש את החיוב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל [ראה: ע"פ 5119/82 ידידיה גרינברג נ' מדינת ישראל, ל"ב(2) 187].

3.אי לכך, הבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט שבנדון – נדחית.

על התובע לאכוף את ההחלטה בכלים שנקבעו לכך על פי דין, וטוב תעשה הנתבעת אם תחסוך מעצמה את ההוצאות המיותרות הכרוכות בנקיטת הליכי הוצל"פ ותדאג לשלם את סכום החוב שנצבר עד הלום, ללא דיחוי.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"א, 14 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.