בריל נ' מדינת ישראל

1. לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) מיום 29.3.2018 במ"ת 48792-07-16, במסגרתה נתקבלה באופן חלקי בקשה לעיון חוזר בהחלטה למעצר העורר באיזוק אלקטרוני עד לתום ההליכים נגדו.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 31.7.2016 הוגש נגד העורר כתב אישום, אשר תוקן פעמיים בהמשך, המייחס לו עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, הלבנת הון, עבירות מס, עבירות פשיטת רגל (ובהן הפרת גבולות, אי-גילוי נכסים ומסמכים לנאמן, העלמת נכסים, סילוק נכסים במרמה, השמטה מהודעה, מרמה לאחר צו כינוס והונאת נושים) ושיבוש הליכי משפט. על פי הנטען בכתב האישום, העורר היה המוביל העיקרי ("ראש הפירמידה") של תכנית מרמה בתחום הנדל"ן שבמסגרתה העורר, יחד עם ארבעה נאשמים נוספים, הונה כ-60 מתלוננים בסך של למעלה מ-28,000,000 ש"ח. לפי כתב האישום, העורר והנאשמים האחרים קיבלו במרמה מן המתלוננים מקדמות עבור רכישת נכסים בבעלותם של אחרים אשר כלל לא הוצעו למכירה, תוך הצגת מצגי שווא, זיוף מסמכים, רישומים כוזבים במרשם המקרקעין וסחיטה באיומים של מתלוננים.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר ונאשם נוסף, דן עמדי (להלן: עמדי), עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בהחלטה מיום 23.8.2016 קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת ע' זינגר) את הבקשה, לאחר שקבע כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר, כי נשקפת ממנו מסוכנות וכי קיים חשש לשיבוש הליכי המשפט.

           בהחלטה האמורה, חילק בית המשפט המחוזי את האישומים הנוגעים לעורר ולעמדי, לשתי פעימות: בפעימה הראשונה נכללו האישומים הנוגעים לעבירות שנעברו בטרם החלו חקירות המשטרה, ובפעימה השנייה נכללו האישומים הנוגעים לעבירות שנעברו לאחר שהחלו חקירות המשטרה בעניין עבירות הפעימה הראשונה. בית המשפט המחוזי קבע כי אין ספק באשר לקיומן של ראיות לכאורה בדבר מעורבותו של העורר באירועי הפעימה הראשונה, ואולם יש חולשת מה בראיות לכאורה הקושרות אותו לאירועי הפעימה השנייה. בית המשפט הבהיר כי חולשת הראיות נובעת מכך שבעקבות הלקחים שהסיק לאחר שנתפס בשל העבירות שעבר במסגרת הפעימה הראשונה, פעל העורר על מנת להסתיר את זהותו כדי ששמו לא ייקשר בעבירות הפעימה השנייה. בית המשפט ציין כי הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה למעורבותו של העורר בעבירות הפעימה השנייה, מבוססת בעיקרה על הודעותיהם של עדי התביעה, ובייחוד הודעותיהם של העד יהודה קקון (להלן: קקון) והעד יוסף עופר (להלן: עופר), ועל הודעתו של עמדי. כן הובהר כי הקביעה התבססה בין היתר על כך שבעבירות הפעימה השנייה התגלו דפוסי מרמה דומים לאלו שבעבירות הפעימה הראשונה, אשר את ביצוען, לפי המיוחס לו בכתב האישום ועל פי הראיות, הוביל העורר. 

4. ביום 18.9.2016 הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר שירות המבחן בו נמצא כי קיימת רמת סיכון גבוהה לכך שהתנהגותו פורעת החוק של העורר תישנה, ובפרט בתחום המרמה ושיבוש הליכי משפט. בנסיבות אלו, שירות המבחן שלל את החלופה שהוצעה על ידי העורר. על אף האמור, ביום 19.9.2016 הורה בית המשפט המחוזי (השופט ר' וינוגרד) לשירות המבחן לערוך תסקיר נוסף שיתייחס לאפשרות למעצר העורר באיזוק אלקטרוני ולמפקחים המוצעים. ביום 20.9.2016 התקבל תסקיר משלים לפיו אין המלצה למעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני, שכן נקבע כי אף חלופה זו, יחד עם המפקחים המוצעים, לא תאיין את הסכנה הנשקפת מהעורר. בהתאם לאמור, ביום 22.9.2016 הורה בית המשפט המחוזי על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. יצוין כי העורר ערר על החלטה זו, וחזר בו מהערר לנוכח המלצת בית משפט זה (השופט י' עמית).

5. בחלוף תשעה חודשים ממעצרו עד תום ההליכים, בהחלטה מיום 30.4.2017, הוארך מעצרו של העורר בתשעים יום. ביום 26.9.2017 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי (השופט ר' וינוגרד) בבקשת העורר לעיון חוזר, בו הורה בית המשפט על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני בהשגחת שני מפקחים, תוך איסור על שימוש באמצעי תקשורת למיניהם. החלטה זו התקבלה לנוכח חלוף הזמן מאז נעצר העורר לראשונה ותוך אימוץ המלצת תסקיר משלים נוסף של שירות המבחן, שהתייחס למידת התאמת המפקחים המוצעים, למצבו הרפואי של העורר ולצורך במעורבותו בטיפול בבתו, בעלת הצרכים המיוחדים. לאחרונה, בהחלטה מיום 1.5.2018, הוארך מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני בפעם החמישית (החלטת השופט ע' פוגלמן בבש"פ 2972/18).

הבקשה לעיון חוזר

6. ביום 14.2.2018 הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר על פי סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק). בבקשה ביקש העורר לבטל את התנאים המגבילים שהוטלו עליו במסגרת מעצרו בפיקוח אלקטרוני, כך שתנאיו יושוו לאלו של עמדי, אשר אינו מצוי במעצר. העורר טען כי חל כרסום משמעותי בעוצמת הראיות המצדיק את שחרורו והקלה בתנאים המגבילים שבהם הוא מצוי. לטענתו, עיקר טענות המשיבה באשר להיותו ראש הפירמידה מתבססות על הסברה כי העורר הוא שקיבל את מרבית כספי ה"נעקצים" בתרמית, טענה אשר לא עלה בידי המשיבה להוכיחה. עוד נטען כי מעצרו עד תום ההליכים נקבע בגין האישומים המיוחסים לו במסגרת אירועי הפעימה השנייה, שכן רק לאחריהם הוגשה הבקשה לעצור אותו ואת עמדי עד לתום ההליכים. בהתאם לאמור, מכיוון שלעת הזו מרבית עדי התביעה כבר העידו, ולא קשרו בין העורר לבין אירועים אלה, הסיכוי כי העורר יזוכה מאישומים אלה גובר על סיכויי הרשעתו. בהתאם לכך, לטענתו, נשמטת הקרקע מתחת לטעם המרכזי להגשת הבקשה למעצר עד תום ההליכים ואין הצדקה כי הוא ייוותר במעצר בעוד שהנאשמים האחרים משוחררים.