ברטין נ' ביטון ואח'

פסק דין

1.בפניי תובענה לפיצויים בגין עוולת לשון הרע שביצעו הנתבעים 1 ו- 2 נגד התובע בפרסומים מספר וגרמו לתובע, לטענתו, נזקים המוערכים בסך של 50,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב.

לחילופין, עותר התובע לחיוב הנתבעים בפיצויים בגין הפרת חובת הזהירות כלפיו, מכח פקודת הנזיקין, ולחילופי חילופין, עותר הוא לחיוב הנתבעים בסכום הפיצוי הסטטוטורי "ללא הוכחת נזק".

2.הרקע להגשת תובענה זו, בקליפת אגוז, הינה כדלקמן:

התובע – עו"ד במקצועו – ייצג בעלים של דירה בהליך של תובענה לפינוי מושכר כנגד הנתבעת 2.

הנתבע 1 – שהינו יו"ר עמותת פר"ח - היה מעורב בהליך זה בבחינת "נציג" הנתבעת 2, כאשר מנגד שימשה המתווכת של הדירה כ"נציגה" מטעם בעל הדירה.

3.התובע מייחס לנתבעים 3 פרסומים:

הפרסום הראשון – נעשה על ידי שני הנתבעים אגב ההליך בתובענה לפינוי, באמצעות תצהירים שהוגשו במסגרתה.

הפרסום השני – נעשה על ידי נתבע 1 באמצעות הגשת תלונה ללשכת עורכי הדין.

הפרסום השלישי – נעשה על ידי הנתבע 1 בפני המתווכת – הגב' אופיר כרמלה – במשרדה – כאשר באותה עת נכחו לקוחות ועוברי אורח.

(למעלה מן הצורך ייאמר כי ביחס לתמליל שצורף לתצהיר – הרי שהמדובר בשיחה בין התובע לנתבע ולא נטען לדידה כי היתה מיועדת לאדם אחר זולת הנפגע ו/או שהגיעה לאדם אחר זולת הנפגע – כדרישת סעיף 2 (ב) (1) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965. התובע אף לא עתר לחיוב הנתבע בגין פרסום זה בכתב תביעתו).

4.הוכח בפניי כי כתב התביעה הומצא לנתבעים כדין.

הנתבעים לא התגוננו נגד התובענה בתוך המועד הקבוע לכך כדין.

משכך, ביקש התובע ליתן נגד הנתבעים פסק דין בהעדר הגנה, על יסוד תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 [להלן: "התקנה 97(א)"].

5.מאחר והתובענה נסבה על סכום שלפחות בחלקו אינו קצוב, הוריתי לתובע להגיש תצהיר ואסמכתות להוכחת התובענה.

תצהיר ומסמכים כאמור הוגשו על ידי התובע ביום 15.03.2011.

6.לכאורה, זכאי התובע ליטול פסק דין בהעדר הגנה לאור האמור בתקנה 97(א), שזו לשונה:

"נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, ייתן בית המשפט או הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד. היתה התביעה שלא על סכום כסף קצוב, יהא בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק דין...".

7.טענות התובע באשר לנזק הכספי בגין פגיעה בשמו הטוב ו/או בגין רשלנותם של הנתבעים – לא בוססו.

אי -לכך, הרי שבכל הקשור לסעדים אלו – לא הוכיח התובע גובה נזקיו הנטענים.