ברזני נ' המועצה המקומית מבשרת ציון ואח'

החלטה

בפנינו בקשת הנתבע 3 לסילוק תביעת התובעת נגדו על הסף.

העובדות שביסוד תביעת התובעת פורטו על ידי בית הדין בהחלטה מיום 10.12.10 בבקשת התובעת לסעדים זמניים, ואיננו רואים לחזור עליהן. אנו מפנים לתיאור העובדות באותה החלטה לצורך החלטה זו.

תמצית טענות התובעת נגד הנתבע 3, כפי שפורטו בכתב התביעה, היא שהנתבע 3, בפעולות שנקט כיועצה המשפטי של הנתבעת 1, התנכל לתובעת בשל מידע שיש בידיה בדבר שותפותו של הנתבע 3 להחלטות בלתי תקינות של הנתבעים 1-2 בנושאים שונים. התנכלותו של הנתבע מס. 3 התבטאה בכך שהמליץ לנתבע 2, בחוסר תום לב ומשיקולים זרים, להשעות את התובעת ביודעו כי אין בסיס להשעייתה, תוך הפרת זכותה לשימוע, ולצורך כך הורה בחוסר תום לב ומשיקולים זרים על הגשת תלונה בלתי מבוססת למשטרה כנגד התובעת.

בבקשתו לסילוק התביעה על הסף טוען הנתבע 3 כי אין לבית הדין סמכות לדון בתביעת התובעת נגדו באשר אין הוא מעבידה של התובעת. אף נטען שכתב התביעה אינו מגלה עילה משום שמועלות בו טענות בלתי מבוססות המתעלמות מן הנסיבות שהביאו לצורך בבדיקת פעולות התובעת בהליך הרכש בפרוייקט "מוקד רואה" על ידי מבקר המועצה ומתעלמות מתוכנו של דו"ח המבקר.

התובעת מתנגדת לבקשה. בתשובתה טענה התובעת כי מדיניות בית הדין לעבודה היא לקמץ במתן סעד של סילוק על הסף ולהעדיף בירור תביעות לגופן. לעניין סמכות בית הדין טוענת התובעת כי פסיקת בית הדין הארצי קובעת כי סמכות בית הדין לעבודה נקבעת על פי מבחנים מהותיים ולא על פי פרשנות צרה של זהות המעביד.

עיינו בבקשה ובתגובה לה ואנו מחליטים לדחותה. להלן נימוקינו:

יועץ משפטי ברשות מקומיות מפעיל סמכויות סטטוטוריות, על פי חוקים שונים. בפרשה מושא הליך זה, התובעת תוקפת את תוקפה המשפטי של האופן בו הפעיל הנתבע 3 את סמכותו על פי סעיף 20(1)(א) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל"ח-1978, עת יעץ לנתבע 2 להשעות את התובעת. על פי הסעיף הנ"ל, סמכות ההשעייה של עובד ברשות מקומית נתונה לראש הרשות, אך הפעלתה מותנית בקיום התייעצות של ראש הרשות המקומית עם היועץ המשפטי. לטענת התובעת, אופן הפעלת סמכות הייועץ על ידי הנתבע 3, וכן עצות נוספות שניתנו לצורך הגשמת ההשעייה (על הגשת תלונה למשטרה), לוקה בחוסר תום לב ובשיקולים זרים, באופן המביא לבטלות הפעולות שננקטו בעקבות אותן עצות.

בנסיבות אלה, מקובלת עלינו טענת התובעת כי תביעתה נגד הנתבע 3 היא בגדרי סמכותו של בית הדין לעבודה. אין עניין זה שונה מהליכים בהם בית הדין לעבודה דן בתוקפן החוקי של החלטות של רשות מינהלית המשליכה על יחסי עובד ומעביד (למשל – דיון בתוקפה של החלטה ליתן היתר לפיטורי אישה בהריון (לפני חקיקת סעיף 13ד לחוק עבודת נשים), תביעות להן מצורף הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר בעקבות החלטות שקיבל לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב (דב"ע נז/4-16 מרכז השלטון המקומי נ. ההסתדרות הכללית, פד"ע לב 1), ועוד.

אשר לטענות הנתבע 3 בדבר העדר עילה: כידוע, בשלב בו מתבקש סילוקה של תביעה על הסף, אין בית הדין בודק את סיכויי התביעה, אלא אך ורק אם כתב התביעה מגלה עילה, ולו קלושה (עע 734/06 סמר גה'גאה נ. מועצה מקומית ערערה (ניתן ביום 24.6.08). בענייננו, מייחסת התובעת בכתב התביעה חוסר תום לב ושיקולים זרים לנתבע 3, ואין לומר שאין כל סיכוי, ולו קלוש, כי התביעה נגד הנתבע 3 תתקבל. לפיכך יש לברר טענות אלה לגופן.

אשר על כן הבקשה נדחית. איננו סבורים, כטענת התובעת, כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ואיננו רואים לעשות בה צו להוצאות, חרף דחייתה.

הנתבע 3 יגיש כתב הגנה לא יאוחר מיום 20.1.11.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"א, 04 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".

נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג, שופט