ברונשטיין גולדמן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.עניינו של פסק דין זה, תביעה שהגישה הגב' טטיאנה ברונשטיין גולדמן (להלן: "התובעת") בעקבות החלטת פקיד תביעות הדוחה תביעה שהגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") בחודש יולי 2011 לשיקום מקצועי.

2.את הדיון בפסק הדין נפתח בהצגת העובדות שהן המסגרת לתביעה ולהכרעה בטענות הצדדים והן כדלקמן:

א.התובעת ילידת 82', בעלת תואר ראשון בתעשייה וניהול והתמחות במערכות מידע.

ב.העבר התעסוקתי של התובעת כלל בין היתר, בניית אתרי אינטרנט בחברה שעיסוקה בכך, ובהטמעת מערכות מידע בבנק לאומי (ראה: נ/1, אבחון רפואי, פרק ג' פרטים על עבודה).

ג.למרבה הצער, אובחנה התובעת בחודש אוקטובר 2010, כלוקה במחלה קשה. בעקבות המחלה הכירה הוועדה הרפואית לתובעת בנכות זמנית בשיעור של 100% מאוקטובר 2010 ועד לדצמבר 2011; ובהיקף של 50%, החל מחודש דצמבר 2011, ועד כולל חודש יוני 2012.

ד.בחודש יולי 2011 הגישה התובעת תביעה לשיקום מקצועי. בתביעה טענה התובעת, כי הוצעה לה עבודה במפעלים כימיים בדרום, מהם היא נמנעת בשל מצבה הרפואי. התובעת הוסיפה כי היא זקוקה להכשרה מקצועית על מנת לעבוד בתחום מערכות מידע.

בהתאם ביקשה התובעת שיקום מקצועי במסגרתו תעבור קורס בתחום מערכות מידע.

ה.באוגוסט 2011 התכנסה וועדת שיקום בהרכב שכלל את רופא המוסד ד"ר גונן, עובדת שיקום הגב' כהן, ומנהלת מחלקת שיקום הגב' יוגב, וקבעה כדלקמן:

"בעלת תואר ראשון עם התמחות במערכות המידע. התואר מתאים למצבה הרפואי, הקורס אותו רוצה ללמוד, מבחינת ניתוח עיסוקים אינו שונה במהותו מהמקצוע אותו למדה ולכן איננה זכאית לשיקום מקצועי."

3.בדיון שהתקיים בתביעת התובעת בפברואר 2012, חזרה התובעת על הטענה לפיה היא זקוקה לשיקום מקצועי - תואר במדעי המחשב, או קורס בהיקף של כ-200 שעות לפחות בתחום מערכות המידע – כתנאי להשתלבותה בשוק העבודה, בתחום מערכות המידע.

התובעת הוסיפה כי אין באפשרותה לעשות שימוש בהשכלה שיש בידה – תואר ראשון בתעשייה וניהול, כאשר רוב העבודה המוצעת באזור הדרום בתחום זה, הם במפעלים כימיים; והיא עצמה מנועה מלהשתלב באותם מקומות עבודה בשל מחלתה.

4.לטענת הנתבע דין התביעה להידחות. בהקשר זה טען הנתבע, כי אין מקום להתערבותו של בית הדין בהחלטת וועדת השיקום, אשר קבעה כי התובעת איננה עומדת בתנאי החוק המזכים בשיקום מקצועי הדורשים כי תנאי לשיקום כאמור, הוא כי המבוטח איננו מסוגל עקב הליקוי, לעסוק בעבודתו הקודמת או בעבודה מתאימה אחרת.

5.מקובלת עלינו עמדת הנתבע כי אין מקום להתערבותו של בית הדין בהחלטת וועדת השיקום; וזאת מהנימוקים הבאים:

א.סעיף 203 לחוק הביטוח הלאומי קובע תנאים מצטברים לשיקום מקצועי ולענייננו, כי המבוטח איננו מסוגל, עקב הליקוי, לעסוק בעבודתו הקודמת והוא זקוק להכשרה מקצועית על מנת לחזור לעבודתו הקודמת או להשתלב בעבודה התואמת את כישוריו לאחר אירוע הליקוי.

ב.עיסוקה של התובעת ערב גילוי המחלה הקשה, היה בתחום מערכות המידע. תחום בו השתלבה על בסיס ההשכלה שבידה, תואר ראשון בתעשייה וניהול עם התמחות במערכות מידע. עובדה התואמת את החלטת וועדת השיקום האומרת כי השיקום המבוקש איננו שונה במהותו מבחינת ניתוח עיסוקים מההשכלה שבידה.

ג.מכאן שאין מקום להתערבותו של בית הדין בהחלטת וועדת השיקום, לפיה התובעת איננה זכאית לשיקום מקצועי בתחום מערכות המידע, משאין היא זקוקה להכשרה כאמור על מנת להשתלב בעבודה התואמת את כישוריה, בשל הליקוי.

6.בטרם סיום רק נוסיף. מטרתו של השיקום המקצועי איננה להבטיח או להקל על השתלבותו של המבוטח בשוק העבודה, אלא להבדיל – להעניק כלים למי שבעקבות הפגיעה איננו מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת או לעבודה מתאימה אחרת התואמת את כישוריו. לפיכך, מקום שלדעת וועדת השיקום לתובעת ההכשרה המתאימה להשתלב בשוק העבודה, בפרט בתחום מערכות המידע, אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה בנימוק כי השתלמות נוספת בתחום מערכות המידע יבטיחו או יקלו את השתלבותה של התובעת בתחום זה.

7.סוף דבר התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

8.הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.