פסק דין
תביעה לפיצויים בגין נזק שנגרם לרכב עקב מפגע בדרך.
לטענת התובעת, ביום 15/2/2010, כאשר היא נסעה בשד' משה דיין לכיוון היציאה מפסגת זאב; בקטע מסוים , כ-80 מ' לפני הרמזור, הכביש נהיה צר מאד ולפתע רכבה נתקל בפינה חדה מאד של מדרכה, אשר בלטה החוצה אל תוך הכביש, וכתוצאה מכך הצמיגים ברכבה התפוצצו ונפגעו בצורה קשה.
לטענת התובעת, הנתבעת, בתור אחראית לתקינותם, אחזקתם ולבטיחותם של הכבישים בתחום שיפוטה, התרשלה כאשר לא הסירה את המפגע ולא הזהירה את הנהגים מפניו, בין אם על ידי חסימת המקום ובין אם על ידי הצבת שילוט או סימון מתאים.
מנגד טוענת הנתבעת כי, התאונה אירעה באשמתה של התובעת, שלא הביטה כיצד היא נוהגת ונהגה באופן רשלני. הנתבעת מוסיפה כי, ככל שקיימת חבות, הרי שהיא חלה על חברת סיטיפס בע"מ (להלן: "סיטיפס"), שהיא המבצעת של פרויקט הרכבת הקלה בירושלים, לרבות הכנת התשתית ובניית המסלול לרכבת.
לטענת הנתבעת, סיטיפס התחייבה בהסכם שנחתם בינה לבין הנתבעת, לשאת באחריות כלפי צדדים שלישיים ולשפות את הנתבעת בגין נזקים שבגינן היא תחויב כלפי צדדי ג', וכן לרכוש עבור הנתבעת ביטוח מתאים.
הנתבעת שלחה לסיטיפס הודעה לצד שלישי. סיטיפס לא הגישה כתב הגנה להודעה לצד שלישי ואף לא התייצבה לדיון.
לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שהוגש בתיק, לעדותה של התובעת וליתר טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה וההודעה לצד שלישי להתקבל.
עיון בתמונות של מקום המפגע, שהוגשו על ידי התובעת, מעלה בבירור שמדובר במפגע קשה ומשמעותי; ניתן לראות בתמונות אבן שפה של מדרכה אשר בלטה אל תוך הכביש בצורה קשה וגסה; קטע הכביש שבו מופיע המפגע הוא ממילא צר, וזאת לנוכח מעקה שהונח בצד השני של הכביש לצורך גידור אזור העבודה להכנת מסלול הרכבת הקלה.
בנסיבות העניין, לדעתי, הנתבעת וצד שלישי נושאות באחריות כמעוולים במשותף כלפי התובעת בהתאם להוראת סעיף 11 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). הנתבעת בתור רשות מקומית, האחראית לתקינותם ותחזוקתם הנאותה ולבטיחותם של הכבישים בתחום שיפוטה, ובעלת הפיקוח והשליטה המלאים על כבישים אלה. העובדה שהנתבעת מסרה את ביצוע העבודות להכנת מסלול הרכבת הקלה לסיטיפס, אין בה כדי לשחרר אותה מחובת הפיקוח על הנעשה בכבישים שלה והבטחת תקינותם של כבישים אלה, על מנת למנוע פגיעה בנהגים והולכי רגל שעושים שימוש בכבישים, כפי שאירע במקרה זה.
סיטיפס נושאת באחריות משום, שעל פי הנטען על ידי הנתבעת, היא זו אשר יצרה את המפגע תוך כדי ביצוע העבודות להכנת המסלול לרכבת הקלה. לדעתי, יצירת מפגע כה קשה וגס מהווה מעשה רשלנות מובהק.
לא מצאתי מקום להטיל אשם תורם על התובעת, וזאת לנוכח תנאי הדרך הקשים שקיימים ממילא במקום עקב המעקה שהונח בצד השני של הכביש וגרם להצרת הכביש בצורה משמעותית; תנאי כביש לא קלים אלה ממלא מחייבים ריכוז ותשומת לב מיוחדת מצד הנהגים, וזאת אף ללא מפגעים נוספים, וקשה לצפות מנהג סביר שיוכל לקלוט בחושיו מפגע נוסף כבענייננו, שנמצא במיקום נמוך על פני הכביש, ואינו נמצא בתחום שדה הראיה הרגיל של הנהג.
אשר לשיעור הנזקים: התובעת צירפה חשבונית מהמוסך שבו תוקן רכבה בסך של 3,465 ₪. הנתבעת לא צירפה שמאות נגדית או כל ראיה אחרת שיש בה כדי לסתור את בקשת התובעת בענין זה. לפיכך, עלות התיקון מאושרת.
התובעת ביקשה אף לפסוק לה שכר טרחה בגין הכנת התביעה בסך 600 ₪ וכן פיצוי נוסף בגין בזבוז זמן, עוגמת נפש והפסד ימי עבודה בסך של 1,500 ₪. בנסיבות הענין, אני פוסק לתובעת סכום כולל בגין הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.
בנסיבות העניין, ולנוכח אחריותן המשותפת של הנתבעת וסיטיפס, ומשהתביעה הוגשה כנגד הנתבעת בלבד, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,465 ש"ח.
אשר להודעה לצד ג'- סיטיפס: כאמור, סיטיפס לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון. לפיכך ולנוכח טענות הנתבעת, שלא נסתרו, שעל פיהם סיטיפס התחייבה בהסכם שנחתם בינה לבין הנתבעת, לשאת באחריות בגין נזקים שייגרמו לצד ג', ולשפות את הנתבעת בגין הנזקים שתחויב בגינם לטובת צד ג', ומשקבעתי כי סיטיפס אחראית ליצירת המפגע ממנו נפגעה התובעת, אני מחליט לקבל את הודעת צד ג' כנגד סיטיפס ולחייב את סיטיפס לשלם לנתבעת את סכום פסק הדין, לאחר שזה ישולם על ידי הנתבעת לתובעת, ע"פ הדין.
בקשה לרשות ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש בבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.
ניתן היום, י"ד חשון תשע"א, 22 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.