ברוך נ' ויטה ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע עקב נזקים שנגרמו עקב תאונת דרכים שבה מעורב רכב הנתבעים.

כתוצאה מהתאונה הוכרז רכבו של התובע, רכב קנגו מסחרי משנת 2005, אובדן גמור.

במועד הגשת כתבי הטענות אחזו הצדדים בגרסאות סותרות. התובע טען שהנתבעת חצתה את הצומת ברמזור אדום והנתבעת טענה, כי חצתה את הצומת באור ירוק. אלא שלאחר הגשת התביעה ניתנה הכרעת דין בכתב האישום שהוגש כנגד הנתבעת 1. הנתבעת הורשעה על פי הודאתה בעבירה של אי-ציות לאור אדום ברמזור וניתן גזר דין מיום 24/6/13 (פסק הדין). לעת הדיון, אין מחלוקת שהנתבעת חצתה את הצומת באור אדום.

במישור האחריות השאלה היא מהי מידת האשם התובע שיש לייחס לתובע, אם בכלל.

לאחר ששמעתי את הנהגים ועיינתי בכל החומר שהוגש לתיק בית המשפט, בשים לב לתנאי הצומת, מיקום התאונה בצומת ולמיקום הנזקים, אני סבורה כי אין לייחס לתובע אשם תורם.

נוכח האמור זכאי התובע לפיצוי בגין נזקיו כפי שנאמדו בחוות הדעת מטעמו, שלא נסתרה, בסך של 25,340 ₪, פיצוי בגין שכ"ט השמאי בסך של 1,160 ₪ ובגין עלות הגרירה בסך של 1,765 ₪ (צורפה חשבונית מס קבלה). סכומים אלה תשלמנה הנתבעות, יחד ולחוד, באמצעות הנתבעת 2, בצירוף ה"ה וריבית כחוק ממועד התאונה ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה לאובדן ימי עבודה לא הוכחה (הוצגו מס' תלושי משכורת שאין בהם כדי לבסס את אובדן ימי העבודה כשלעצמו), והיא נדחית.

התביעה בגין השכרת רכב בעיקרה, לא הוכחה אף היא. החשבוניות שהוצגו הן על שמו של אדם אחר שאינו התובע ובעל כתובת אחרת מזו של התובע. חשבונית אחת שמתייחסת לתקופה 2/10/11 – 9/10/11 על סך של 840 ₪, היא על שמו של התובע. יתר על כן, שעה שהרכב הוכרז אובדן גמור, אין הצדקה לשכור רכב לתקופה ארוכה, מעבר לתקופת התארגנות סבירה.

על כן, אני מקבלת את התביעה בראש נזק זה בסך של 840 ₪ בלבד, שישולמו ע"י הנתבעות, יחד ולחוד, באמצעות הנתבעת 2, בצירוף ה"ה וריבית כחוק מיום 9/10/11 ועד לתשלום המלא בפועל.

לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש, שלא הוכחה אף היא.

בפסיקת ההוצאות אביא בחשבון שהתאונה אירועה ביום 29/9/11 ועד היום לא שילמה הנתבעת 2 לתובע סכום כלשהו. ניתן להצדיק את אי-התשלום כל עוד לא הורשעה הנתבעת בגין חציית הצומת באור אדום ביום 24/6/13 ונוכח גרסתה למבטחת, אולם משניתן פסק הדין, היה מקום, לכל הפחות, לשלם סכום שאינו שנוי במחלוקת (נוכח טענה לרשלנות תורמת או נזקים לא מוכחים). התביעה הוגשה ביום 19/6/13 טרם פסק הדין, אך כתב ההגנה הוגש ביום 16/9/13, לאחר שניתן פסק הדין וניכר שנערך מתוך אי-ידיעת עובדה זו, כנראה משום שלא נערך בירור עם הנהגת, כמצופה וכנדרש. מאז שניתן פסק הדין ועד היום, חלפו עוד כשמונה חודשים, שבהם לא בוצע תשלום שאינו שנוי במחלוקת. יחד עם זאת, בנסיבות העניין כמפורט לעיל ובשים לב לתקופה שחלפה מאז שניתן פסק הדין ולהודעה המיידית של הנתבעת, בפתח הדיון, כי השאלה היא רק לעניין האשם התורם ובהוכחת הנזקים המיוחדים, לא מצאתי לנכון פסוק ריבית מיוחדת לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, שפסיקתה שמורה למקרים חריגים.

סיכום

אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובע את הסכומים המצטברים כמפורט לעיל (25,340 ₪, 1,160 ₪, 1,765 ₪, 840 ₪ - כולם בצירוף ה"ה וריבית כמפורט לעיל).

עוד אני מחייבת את הנתבעות יחד ולחוד, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובע את החזר האגרה ששולמה (479 ₪) בצירוף ה"ה וריבית כדין מיום הגשת התביעה בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 8,000₪.

לדוור לצדדים

ניתן היום, י"ט אדר תשע"ד, 19 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.