ברוך נ' בן דוד

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותה בגין נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובעת נסעה ביום 14.7.10 כאשר רכב הנתבע נוסע לפניה. לפתע עצר רכב הנתבע ולאחר זמן מה החל לפתע בנסיעה לאחור, עד כי פגע ברכב התובעת. בכתב התביעה נטען כי הנתבע הודה באחריותו לאירוע התאונה ואף ביקש לתקן את הרכב במוסך מטעמו, אך משהובהר לו כי התובעת מתנגדת לתיקון באמצעות חלפים משומשים, סירב לפצותה בגין הנזק עד כי נדרשה להגשתה של תובענה זו.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה אך התייצב לדיון בפני יחד עם אביו וטען כי התאונה ארעה באשמה הבלעדי של הנתבעת אשר לא שמרה מרחק מרכבו ובניגוד להוראות הדין. לשיטת הנתבע התאונה ארעה בשעה שהנתבע עצר בפתאומיות עקב חתול שעבר במקום והתובעת לא הספיקה לעצור ופגעה ברכבו מאחור.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועדויותיהם בפני באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. טעמיי להלן.

השאלה העובדתית לה נדרשתי בתיק זה הינה שאלת דרך התרחשות התאונה. בעניין זה מצאתי לקבל את גרסת התובעת. מצאתי את עדותה בפני כמהימנה. דומה כי התובעת לא ניסתה להעצים את האירועים אלא לתארם כפי שזכרה.

מאידך, מצאתי את עדותו של הנתבע בפני כתמוהה. הנתבע הודה כי הסכים לתקן את רכבה של התובעת במוסך מטעמו. לא ברור מדוע יבחר אדם להציע לתקן רכב של אחר במקום שבו הוא אינו אחראי לתאונה. טענתו כי היה נהג חדש וביקש שלא לערב את אביו באירוע, דווקא מחזקת את גרסת התובעת, ולא את גרסתו שלו.

זאת ועוד, מן הדיון בפני עלה כי הנתבע פנה למוסך של חברו וביקש לברר עלויות של תיקון הרכב. הדעת נותנת כי גם אילו ניתן היה לקבל את גרסתו של הנתבע על פיה היה תחת לחץ בעת התאונה ועל כן הודה באירוע שלא היה אחראי לו, שהרי לאחר אותו מועד, ישקול את צעדיו מחדש, ויודיע לצד שכנגד כי אין בכוונתו לפנות לגורם זה או אחר לצורך תיקון הרכב.

מכלל ראיות הצדדים עלה כי רק לאחר שהתובעת ביקשה לתקן את הרכב בדרך מסוימת והנתבע בדרך אחרת, ביקש הנתבע לחזור בו מהסכמתו לתיקון הרכב.

ממכלול הטעמים שנמנו לעיל באתי לכלל מסקנה שיש לקבל את גרסתה של התובעת באשר לדרך התרחשות התאונה.

באשר לנזקים שהרי התובעת הגישה לעיוני חוות דעת שמאי כמו גם חשבון שכר טרחתו של השמאי.

הנתבע מאידך לא הציג דבר.

עם זאת לא מצאתי לקבל את תביעתה של התובעת ככל שהיא מתייחסת להוצאות שונות ועוגמת נפש.

כפי שהובהר לצדדים בדיון בפני, עסקינן בתביעה כספית, ביחס לאירוע מצער אך קצר בהיבט לוחות הזמנים ואשר למרבית המזל הסתיים ללא נזקים כבדים יותר לרכוש או לגוף.

פיצוי בגין עוגמת נפש כפוף מעצם טיבו לשיקול דעתו של בית המשפט ואיני סבורה בנסיבות התיק שבפני שיש מקום לפסיקתו של פיצוי בגין רכיב זה.

סוף דבר,

הנתבע ישלם לתובעת סך של 2,258 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

כן יישא הנתבע בהוצאות ההליך, אשר נפסקו על ידי על הצד הנמוך בסך של 200 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.