ברוך ואח' נ' וזאנה(אוזנה)

פסק דין

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1. עניינה של תובענה זו, שהוגשה ביום 11/6/08, פינוי וסילוק ידו של הנתבע ממקרקעין המצויים באזור התעשייה מישור אדומים, הידועים כחלקה 270 בגוש 63616 (להלן – המקרקעין), וכן תשלום עבור דמי שכירות ותשלומי מסים עבור המקרקעין, ולחלופין – דמי שימוש ראויים (להלן – דמי שימוש), הן בשל התקופה שלפני הגשת התביעה, והן בשל התקופה שלאחר הגשת התביעה ועד לפינוי המקרקעין בפועל.

2.כתב התביעה המקורי הוגש על ידי התובעת וכן על ידי בעלה, יוסף ברוך, אשר הלך לעולמו ביום 24/5/09 (להלן – המנוח).

בעקבות פטירת המנוח, הוגש ביום 4/2/10 כתב תביעה מתוקן ובו התובעת היא תובעת יחידה, אך יתר רכיבי התביעה נותרו ללא שינוי.

3.על פי כתב התביעה, בשנת 1978 יסדו המנוח והתובעת חברה בשם בר-ניר תעשיות בע"מ (להלן – החברה), שבה היה המנוח בעל 90% מהמניות ומנהל החברה, ואילו התובעת הייתה בעלת 10% מהמניות.

החברה רכשה זכויות חכירה לדורות במקרקעין, והקימה עליהם מבנה תעשייה לשם ניהול עסקיה (להלן – המבנה).

הנתבע הועסק על ידי החברה במפעל שעל המקרקעין, וזאת עד לשנת 1985 לערך, מועד בו סיימה החברה את פעילותה.

כפי שנטען, בתקופה שבין 1985 – 1991 הושכרו המקרקעין לרבות המבנה לנתבע, אולם לאחר שהתובעת ובעלה המנוח שכלו את בנם בשנת 1991 – חדלו מלעסוק בעסקיהם, לרבות השכרת המקרקעין.

4.לטענת התובעת, הנתבע השתלט הלכה למעשה על המקרקעין ועל המבנה, תוך ניצול הטרגדיה המשפחתית, והחל לנהל במקרקעין עסקים שונים מבלי לשלם דמי שכירות ו/או תשלום אחר.

המנוח הגיש כנגד הנתבע תביעה בבית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים (תק 76/99), וביום 23/1/00 ניתן פסק דין בו חויב הנתבע בתשלום דמי שכירות למנוח.

התובעת טוענת, כי לפחות מחודש אוקטובר 1999 הנתבע אינו משלם דמי שכירות, פלש למקרקעין שלא כדין, והינו מסיג גבול.

לפיכך, מבוקש סעד של פינוי הנתבע וכן חיובו בדמי שימוש בסכום של 500,000 ₪ עבור התקופה שעד להגשת התביעה, וסכום של 400 ₪ עבור כל יום החל ביום הגשת התביעה ועד לפינוי המקרקעין בפועל.

5.בכתב ההגנה טוען הנתבע, בנוסף לטענות מקדמיות בדבר התיישנות, מעשה בית דין ו/או השתק עילה ו/או השתק פלוגתא, כי ביום 18/5/99 נחתם בינו לבין המנוח הסכם אשר צורף כנספח ד' לתצהירו של המנוח וכן לתצהיר התובעת, וכנספח א' לתצהירו של הנתבע (להלן – ההסכם), ואשר בו נאמר כדלקמן:

"הוסכם בין הצדדים כדלקמן:

1. 50% מזכויות המבנה במעלה אדומים שייכות לשמעון וזאנה.

2. ישולם שכר דירה לברוך יוסף עבור שכירות 50% מהמבנה סה"כ 1200 ₪ מ-10/6/99 צמוד למדד פעם בשנה עד אשר יימצא משקיע.

3. שמעון ישלם חוב עבור שכירות 8,200 ₪.

4. ואם ימצא משקיע ישולם כל סכום השקעתו לברוך יוסף בעבור זכויות חצי מהנכס".

לטענת הנתבע, מכוח ההסכם הועברה לו מחצית מהמקרקעין ולאורך כל השנים היה מוסכם על הצדדים שהמקרקעין מתחלקים באופן שהנתבע הינו בעל זכויות במחציתם.