פסק דין
מבוא וטענות הצדדים
התובעת, תושבי מעיין ברוך-אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ (להלן: "האגודה"), הגישה נגד מספר חברים באגודה תביעות לתשלום סכומים הנעים בין 1,650 ₪ ל-2,400 ₪, בגין מה שכונה על ידה "מיסי אגודה", אשר לא שולמו על ידם. את התביעה ביססה האגודה על כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעים אשר מתנהלת אצלה, ואשר מפרטת, לגבי כל אחד מהנתבעים, את חובו בגין "מיסי אגודה".
הנתבעים כפרו בטענות האגודה והעלו שלל של טענות, אשר מחייבות, לשיטתם, דחיית התביעה נגדם. בין היתר נטען, כי הם חתמו על בקשות הצטרפות לאגודה, מבלי שהוצג לעיונם תקנון האגודה ולאחר שהוטעו לחשוב, כי חתימתם על בקשת ההצטרפות היא חלק מתהליך קליטתם בהרחבה הקהילתית מעיין ברוך. בשלב מאוחר יותר ועת הוצג לעיונם תקנון האגודה התברר להם, כי מדובר באגודה בלתי חוקית, שהוקמה למטרות בלתי חוקיות ועל כן, אין היא רשאית לגבות מיסי אגודה. לטענתם, מעיון בתקנון האגודה עולה, כי מטרת האגודה היא לשמש ועד מקומי וליטול לעצמה סמכויות מוניציפאליות מקום שהחוק אינו מאפשר לה לעשות כן. נטען כי הסכומים שהאגודה מבקשת לחייב בהם את חבריה הם בגדר מיסים מוניציפאליים, שאין התובעת, שהיא גוף פרטי וולונטרי, מוסמכת לגבות. לבסוף נטען, כי לאחר שגילו את אי החוקיות של האגודה, הם הודיעו לאגודה ביום 1/3/09, לפני שנוצר החוב שבמחלוקת, על פרישתם ממנה. בנסיבות אלו, כך נטען, אין האגודה מוסמכת לחייבם בתשלום סכום כלשהו.
בכתב התשובה לכתב ההגנה טענה האגודה, כי לאחר שהנתבעים התקבלו כחברים באגודה, אין הם רשאים להפסיק את חברותם בה, וכי כדי שחברותם באגודה תופסק הם חייבים למלא אחר התנאים הקבועים בסעיף 12 לתקנון האגודה. מאחר שהתנאים הקבועים בסעיף 12 לתקנון לא התקיימו, יציאתם של הנתבעים מהאגודה לא נכנסה לתוקף, הם נשארו חברים באגודה ולפיכך הם חייבים בתשלום "מיסי אגודה" כפי שהוחלט ונקבע במוסדותיה המוסמכים.
בסיכומיה טענה האגודה, כי הודעת הפרישה של הנתבעים מהאגודה מהווה הפרה של תקנון האגודה שהינו בגדר הסכם שנכרת בינם לבין האגודה ולפיכך היא זכאית לפיצויי קיום או פיצויי הסתמכות. לטענתה, ההרחבה ביישוב הוקמה בהסתמך על התחייבויות התושבים, לרבות הנתבעים, להיות חברים באגודה, ולפיכך הודעת הפרישה שלהם מזכה אותה בפיצויי הסתכמות או בפיצויי קיום. נטען עוד, כי הנתבעים נהנים מהמתקנים והשירותים שהאגודה מספקת לתושבי ההרחבה, כגון המדשאות שהיא שמה במקום והתאורה שהותקנה על ידה ולפיכך, מוטלת על הנתבעים החובה לשלם "מיסי אגודה" גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
בסיכומיהם חזרו הנתבעים על טענותיהם בכתב ההגנה והוסיפו, כי טענות האגודה לעניין הפרת ההסכם וההתעשרות שלא במשפט מהווה הרחבת ושינוי חזית, שכן אין זכר בכתב התביעה לעילות תביעה אלו. הם טענו עוד, כי העובדה שהאגודה מספקת שירותים אלה או אחרים לתושבי ההרחבה, אינה יכולה לשמש בסיס לחיובם בתשלום עבור אותם שירותים, מקום שהם לא ביקשו מהאגודה לספק אותם ואף התנגדו בתוקף לפעילות האגודה בהרחבה.
הודעת הפרישה של הנתבעים
אין מחלוקת, כי ביום 1/3/09 הודיעו הנתבעים לאגודה על רצונם לפרוש מחברותם באגודה במכתב שהם שלחו למר חגי אגמון, יו"ר ועד ההנהלה של האגודה. נוסח מכתבי הדרישה ששלחו הנתבעים היה זהה ובהם נכתב כדלקמן:
"אנחנו החתומים למטה _____, בעלי הבית מספר ____ בהרחבה מודיעים בזאת על רצוננו לפרוש מחברות באגודה המוניציפאלית של מעיין ברוך"
בתשובה למכתב הפרישה שלחה האגודה לנתבע בתא"מ 18138-11-10, סטייסי אבני, מכתב מיום 27/10/09 ובו נכתב:
"בהמשך להודעתכם מיום 1/3/09, בדבר הפסקת חברותכם באגודה, ולמען הסר כל ספק, הרינו להודיעכם כי בהתאם להוראות סעיף 12 לתקנון לא תיכנס הודעתכם הנ"ל לתוקף עד אשר ורק ככל שיתקיימו בעניינכם כל התנאים הנזכרים בסעיף זה. לאור האמור, הנכם עדיין חברי האגודה ומשכך חלות עליכם כל ההתחייבויות החלות על חברי האגודה".
כאמור, מכתב התשובה שהוגש מתייחס לנתבע סטייסי אבני בלבד. משום מה לא הוגשו מכתבי התשובה שנשלחו ליתר הנתבעים. לתצהירים מטעמה צירפה האגודה דוגמה של מכתב תשובה שנשלח לנתבעים בעקבות הודעת הפרישה, אך לא צירפה את מכתבי התשובה עצמם. נוסח הדוגמה שצירפה האגודה לתצהירים מטעמה שונה במקצת מנוסח מכתב התשובה שנשלח לסטייסי אבני. אף שלעניין זה אין חשיבות רבה, ומאחר שהאגודה יכולה הייתה להוכיח את נוסח מכתבי התשובה ששלחה לנתבעים ותאריך משלוחו על ידי צירוף המכתבים עצמם, הנני יוצא מנקודת הנחה, כי מכתב התשובה ששלחה האגודה לנתבעים היו באותו נוסח של המכתב שנשלח לסטייסי אבני ובאותו תאריך.
מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה, כי מהנוסח המודפס בכתב התשובה שנשלח לסטייסי אבני חסרים השם של הנמען ותאריך הודעת הפרישה של החברים, ופרטים אלה מולאו בכתב יד. עובדה זו מלמדת, כי הנוסח הוכן מראש עבור כל אלה שביקשו לפרוש.
השאלה שיש להכריע בה היא, אם כן, האם לאור מכתבי הפרישה ששלחו הנתבעים לאגודה ביום 1/3/09 ותשובת האגודה מיום 27/10/09, עדיין יש לראות בנתבעים כחברים באגודה, או שמא יש לקבל את טענתם, כי חברותם פקעה.
כאמור, האגודה טוענת, כי משלא התמלאו התנאים הקבועים בסעיף 12 לתקנון, יש לראות בנתבעים חברים באגודה, ואין לקבל את טענתם שחברותם פקעה לאור מכתבי הפרישה. לאור טענה זו, מן הראוי להביא את נוסח סעיף 12 לתקנון במלואו:
"12. יציאתו של חבר מהאגודה תהיה בהודעה מראש ובכתב לאגודה שלושה (3) חודשים מראש, ותיכנס לתוקף רק בהתקיים כל אלו:
12.1 תום תקופת ההודעה מראש – אלא אם קיבל הסכמתה של האגודה, מראש, ליציאה תוך מועד קצר יותר.
12.2 אין הוא חייב כל כסף או כל חוב אחר לאגודה, אלא אם קיבל הסכמתה של האגודה מראש, כי יציאתו תוקדם לתשלום החוב.
12.3אין הוא מקבל עוד כל שירותים משירותיה של האגודה.