ברוורמן(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי ערר על החלטתו של בימ"ש השלום ברמלה מיום 27.4.10 בתיק מ"ת 12304-04-10 (כב' השופטת ליאורה פרנקל), אשר הורתה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ייצור, הכנה, הפקה של סם מסוכן בצוותא חדא וכן עבירה לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים המסוכנים לסעיף 29 ב' לחוק העונשין.

העורר יחד עם אחרים קשר קשר לגידול סם מסוכן מסוג קנבוס. לצורך קידום הקשר שכרו הנאשמים דירה בת 2 חדרים בקומה התשיעית בלוד כאשר העורר הוא שכרת הסכם שכירות לתקופה בת שנה עם בעלת הדירה וכן שילם בשיקים שלו עבור שכירת הדירה.

העורר לא התגורר בדירה אותה הוא שכר. בהתאם לכתב האישום העורר רכש באמצעות האינטרנט זרעי סם מסוכן מסוג קנבוס. לצורך גידול הסם השתמש העורר והנאשם הנוסף בציוד רב שנרכש לצורך גידול הסם.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בימ"ש קמא אף ראה לקבל תסקיר בעניינו של העורר. מהתסקיר עולה כי העורר ביקש משירות המבחן לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר בית בבית הוריו אך שירות המבחן הסביר לו כי לא יוכל לבוא בהמלצה כזו ולכן להערכת שירות המבחן עליו לשקול השתלבות בקהילה הטיפולית. כך גם נכתב בתסקיר שירות המבחן כי התרשמותו הוא שהעורר אמביוולנטי לעניין השתלבות בטיפול סגור וארוך טווח.

הנה כי כן, היוזמה לילך לטיפול גמילה לא באה מהעורר אלא נולדה כהצעה של קצינת המבחן. בימ"ש קמא בהחלטה מפורטת בחן את עניינו של העורר והגיע למסקנה לאחר שסקר את הלכות בית המשפט העליון לפיהן הכלל הוא כי שלב ניהול המשפט אינו השלב המטיל ועתידי להליך גמילה מסמים בתורת חלופת מאסר. מקומו האפשרי של הליך גמילה, במקרים מתאימים, הוא בשלב ריצוי העונש. סטייה מכלל זה אפשרית למקרה חריג שבו החל הנאשם בהליך גמילה קודם לאירוע העברייני שבעטיו נעצר, והליך זה שנקטע בעיצומו הצביע על הסתברות ממשית להצלחה. ר' לעניין זה פסק דינו של בית המשפט העליון, בבש"פ 5558/09 דימטרי (כב' השופטת פורקצ'יה, מיום 12.7.09), וכן ר' פסק דינה של השופטת חיות בבש"פ 856/05 אברג'יל, מיום 21.9.05, וכן ר' פסק דינו של השופטת עמית בבש"פ 696/10, שמעון איתן ביטון, מיום 1.2.10 וכן פסק דינו של בית המשפט העליון בבש"פ 7937/09 משאייב, כב' השופט דנציגר מיום 19.10.09.

הערר שבפניי מופנה, כאמור, כנגד החלטה זו של בית המשפט קמא. לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא ולאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, אינני סבור שנפלה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא, שכן העורר דכאן אינו עונה לחריגים שהותוו בפסיקה שכן לא התחיל בהליך גמילה עובר לביצוע העבירות שבגינן נתפס בכף וכן היוזמה להליך גמילה כלל לא בא ממנו אלא הייתה הצעה של שירות המבחן. האסמכתאות שניתנו לי ע"י ב"כ העורר, אין בהן כדי לסייע, שכן נסיבותיהן שונות מנסיבות העניין דכאן, כך בעניין בש"פ 6400/06 – המדובר היה בעורר בהנחה שיידון ל- 11 חודשי מאסר כפי שידונו שותפיו, ובהנחה שעברו הנקי יזכה לשחרור על תנאי של שליש, מצוי היה לאחר קרוב לארבעה חודשים במעצר מעל למחצית פיצוי העונש. וכן פסק דינה של כב' השופטת מאור בבש"פ 2184/07 – שם הנסיבה המקלה הייתה ששופטת בית משפט השלום שדנה בענייננו, שלחה את המערער לבדיקות התאמה בקהילה טיפולית וכך יצרה אצלו ציפיות, שלא כמו המקרה דכאן. כך גם יש לזקוף לחובתו של העורר, כי בעת שביצע את העבירה, עמדתה לחובתו מאסר על תנאי, עברו הפלילי והתסקיר הבעייתי שניתן בגינו.

מכל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי לא נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא ולכן ראיתי לדחות את הערר. הערר נדחה אפוא.

ניתנה והודעה היום כ"ה אייר תש"ע, 09/05/2010 במעמד הנוכחים.

אחיקם סטולר, שופט

הוקלד על ידי: רחלי עוז