ברוד ואח' נ' בלן ואח'

פסק דין

כללי

1.בפני תביעה כספית בגדרה עתרו התובעים, כשוכרי דירה, לחייב את הנתבעים, המשכירים, לפצותם על דרך של השבת חלק משכר-הדירה ששילמו בהתאם לחוזה שכירות מיום 16.12.2009 (נספח א' לכתב התביעה), וזאת בטענה לביצוע עוולות והפרת הסכם, המיוחסות לנתבעים בשלוש תקופות זמן, וכדלקמן:

(א) נדרשת הפחתה בשיעור 40% משכה"ד ל"תקופה הראשונה" שמיום 16.12.2009 ועד יום 23.11.2010;

(ב) הפחתה בשיעור 40% משכה"ד ל"תקופה השניה" שמיום 15.6.2011 ועד יום 15.12.2011;

(ג) וכן הפחתה בשיעור 70% משכה"ד ששולם ל"תקופה השלישית", מיום 15.12.2011 ועד יום 27.11.2012.

2.לגבי התקופה הראשונה נטען, כי "מיד לאחר כניסתם למושכר, גילו התובעים כי נפלו קרבן להטעיה חמורה תוך כדי ניהול מו"מ שלא בתום לב מצד הנתבעים – הטעייה הבאה לידי ביטוי במטרד יומיומי... המטרד הנ"ל נובע משכנה בשם נאוה שנהב... אשר דירתה גובלת בדירת התובעים..." (ס' 6 לכתב התביעה המתוקן). נטען כי השכנה הנ"ל משחיתה ציוד ברכוש המשותף, מקימה רעש בלתי סביר, משליכה צרכים ופסולת ברחבי הבנין, יוצרת ריחות רעים וכותבת כתובות פוגעניות על קירות הבנין (ס' 7 לכתב התביעה המתוקן).

לגבי התקופה השניה נטען, כי התובעים אמנם החליטו לממש את האופציה ולהאריך את משך השכירות, אך זאת מתוך הסתמכות על צו שיפוטי למניעת הטרדה מאיימת שהוצא כנגד השכנה הנ"ל, והוביל לשקט יחסי; ואולם זמן קצר לאחר שתוקפו של הצו פג, "שבה השכנה לסורה והחלה מחזירה עטרה ליושנה תוך התנהגות מחפירה וטרדות יומיומיות" (ס' 26 לכתב התביעה המתוקן).

אשר לתקופה השלישית, נטען כי הדירה נחשפה לנזקי רטיבות קשים במהלך החורף, וכי פניות השוכרים למשכירים "נפלו על אזניים ערלות" (ס' 35 לכתב התביעה).

בסופו של יום, ולאחר תכתובת ממושכת בין ב"כ הצדדים, התובעים ביטלו את הסכם השכירות והודיעו שיפנו את המושכר ביום 1.12.2012 (ר' הודעת ב"כ מיום 15.10.2012, ר' בנספחי יא' לתצהיר התובע).

3.הנתבעים השיבו כי לפני חתימת החוזה הבהירו לתובעים "כי קיים סכסוך רב שנים בין השכנה המתגוררת בקומה בה מצוי המושכר... לבין שכן אחר... וכי זו גם הסיבה שהגברת נאוה התקינה מצלמה מעל דלת הכניסה לדירתה" (ס' 4 לכתב ההגנה המתוקן). נטען כי התובעים ידעו על מצלמת האבטחה, כמו גם על סורגים גבוהים שהתקינה על גג דירתה, וכי הנ"ל הוצג להם "למען ידעו מראש ולא יופתעו" (שם). הנתבעים הכירו באי הנעימות שמסבה התנהגותה של השכנה נאוה, ואולם טענו שהדבר אינו בשליטתם (ס' 10 לכתב ההגנה המתוקן). נטען כי התובעים לא ביקשו בזמן אמת להשתחרר מהחוזה, וכי שאיפתם היתה לקבל פיצוי כספי (ס' 11 לכתב ההגנה המתוקן; ס' 16 לתצהיר הנתבע). בענין נזקי הרטיבות, הנתבעים טענו שפנו למומחה שהנחה אותם להמתין, וכי התכוונו לבצע תיקונים (ס' 13 לכתב ההגנה המתוקן; ס' 37 לתצהיר הנתבע).

4.במישור הדיוני: מטעם התובעים הצהיר התובע וכן מר רפאל בן דור (שוכר קודם). מטעם הנתבעים הצהיר הנתבע. המצהירים נחקרו. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. להלן אדון בטענותיהם ביחס לכל אחת מתקופות התביעה. למען הסדר הטוב יצויין, כי חוזה השכירות נחתם בין התובעים לבין הנתבעת (ר' נספח א' לתצהיר הנתבע); ואולם אין חולק כי הנתבע פעל בענין השכירות בשם הנתבעת וכמשכיר.

דיון והכרעה

התקופה הראשונה (מיום 16.12.2009 ועד יום 23.11.2010)

5.התובע תיאר את המטרד החמור אליו נחשפו השוכרים לאחר שנכנסו למושכר (ס' 6 לתצהירו):

"מיד לאחר כניסתנו למושכר, גילינו, כי נפלנו קורבן למטרד חמור הבא לידי ביטוי באופן יומיומי, כאשר ברי כי ידיעה מוקדמת, אשר רק בדיעבד גילינו כי היתה בחזקת הנתבעים, הייתה מונעת חתימתנו על החוזה, ונראה כי לא בכדי "שכחו" הנתבעים להוסיף על כך תזכורת בחוזה, ובמה דברי אמורים:

המטרד נבע משכנה בשם נאווה שנהב, אשר דירתה גבלה במושכר, ומעשיה הם שהיוו מטרד יומיומי בלתי פוסק, הן לנו והן לשאר דיירי הבניין... וזאת ככל הידוע, מזה למעלה מחמש שנים (נכון לחודש 01/2012).

להלן פירוט מעשיה של השכנה:

א. השחתת ציוד ברכוש המשותף;

ב. הקמת רעש בלתי סביר (הפעלת מוזיקה וטלוויזיה בטונים צורמים, דפיקה על הקירות ועל רצפת דירתה וכן הזזת רהיטים בשעות לילה המאוחרות) בשעות בלתי סבירות (השעות הקטנות של הלילה);