ברו ואח' נ' בית חולים אסותא תל אביב ואח'

החלטה

לפניי בקשת הנתבע 2 לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להוצאותיו בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

עניינה של התביעה ברשלנות רפואית המיוחסת לנתבעים ואשר לפי הנטען הובילה למותו של המנוח בארו מאהר מוסא לאחר ניתוח שעבר אצל הנתבע 1. על פי כתב התביעה, הנתבע 2 היה המנתח אשר ביצע את הניתוח.

לטענת הנתבע 2, סיכויי התביעה נגדו קלושים, שכן חוות הדעת הרפואית אשר צורפה לכתב התביעה היא בתחום ההרדמה ולא בתחום הכירורגיה, אין בה ביקורת הנוגעת לנתבע 2 והיא איננה מקימה עילת תביעה כנגדו. ככל שמיוחסת לנתבע 2 רשלנות היא אינה נתמכת, אפוא, בחוות דעת רפואית.

עוד טוען הנתבע 2 כי אם וכאשר תידחה התביעה נגדו וייפסקו לטובתו הוצאות, הוא צפוי להיתקל בקושי בגבייתן. למיטב ידיעתו התובעים הינם תושבי שטחים המתגוררים ברמאללה, לא ידוע על נכסים מהם יוכל לפרוע את הוצאותיו ומתשובותיהם לשאלונים עולה כי מצבם הכלכלי רעוע. התובעים אף לא פירטו את מענם כנדרש לפי תקנה 9(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, וגם עובדה זו עלולה להקשות על הנתבע 2 לגבות את הוצאותיו.

לטענת התובעים, מחוות הדעת הרפואית שצורפה לתביעתם עולה רשלנות חמורה של הנתבע 2, אשר גרמה, בין לבדה ובין ביחד עם מחדלי המרדים, ולפטירתו של המנוח.

עוד לטענת התובעים, לבקשת הנתבע 2 לא צורף תצהיר ובוודאי שלא ניתן ללמוד מתשובות התובעים לשאלון כי לא ניתן יהיה להיפרע מהם בגין הוצאות. התובעים מציינים כי לפי תצהיר התשובות אליו הפנה הנתבע 2 מגיע שכרם החודשי המשותף לסך של 13,500 ₪.

עוד לטענת התובעים, בתביעת נזיקין אין לכבול את ידיו של הניזוק מלתבוע פיצוי על נזקו, אפילו אם מצבו הכלכלי גרוע.

דיון

כפי שנפסק ברע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 27.6.10):

"במסגרת בחינת בקשה להטלת ערובה יבחן בית המשפט את כלל השיקולים הצריכים לעניין כגון סיכוייו ומורכבותו של ההליך, שיהוי בהגשת התובענה ומקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע. בהקשר זה הלכה היא, כי אם מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט (ותושבי האזור נחשבים בעניין זה כמי שמתגוררים מחוץ לתחום השיפוט; ראו רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 865, 869 (2004) (להלן: עניין איברהים)), ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בישראל, יטה בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו על פי תקנה 519...

עם זאת, היותו של התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד לצוות עליו להפקיד ערובה, ועל בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים ולדון בכל מקרה על פי נסיבותיו (ראו: עניין איברהים, שם; גורן, בעמ' 751)."

ראו גם רע"א 2146/04 הנזכר (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון נעים, פ"ד נח(5) 865 (2004)), בו נפסק כי:

"על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות."

ראו עוד רע"א 3607/00 מדינת ישראל נ' בראש (פורסם במאגרים, 10.10.2000); רע"א 3124/08 חאמד נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 3.8.08).

גם בבר"ע (מחוזי י-ם) 308/08 מדינת ישראל נ' סבאח (פורסם במאגרים, 26.2.2008) ציין בית המשפט כי:

"אחד המקרים בהם "מקובל" לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, מתקיים כאשר מדובר בתובע שאינו תושב ישראל ואינו בעל נכסים בתחומה. אך אין מדובר ב"כלל טכני", שיופעל אוטומטית כל אימת שמדובר בתובע שאלה הם נתוניו. לעולם ייתן בית המשפט משקל ממשי לכך שהחיוב בערובה עלול לפגוע קשות בזכות הגישה לערכאות ובזכות הקניין של התובע, ובצד נתוניו הנ"ל של התובע ישקול שיקולים נוספים, במטרה שחיוב התובע לא יהיה בלתי מידתי בהתחשב במכלול הנסיבות".

אין מחלוקת על כך שהתובעים מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל. התובעים לא הצביעו על נכסים שלהם בישראל מהם ניתן יהיה לגבות כספים במקרה שיחויבו בהוצאות הנתבע 2.

התובעים לא טענו כי מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לשלם את הערובה הנדרשת, ואף חלקו על הטענה כי מצבם הכלכלי יקשה על הנתבע 2 לגבות מהם הוצאות.

בעניין טענה אחרונה זו אעיר כי חיוב תובע המתגורר מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל בהפקדת ערובה אינו מותנה בהוכחת היעדר יכולת כלכלית מצד התובע, שכן יסודו אינו בקושי של התובע לשלם אלא בקושי של הנתבע להוציא לפועל את החיוב בהוצאות.