ברהנו ממו נ' משרד הפנים

פסק דין

1.עתירה זו תוקפת את החלטת המשיב שלא להכיר בעותר כאריתראי ואשר קבעה כי מירב הזיקות שלו הן לאתיופיה.

2.העותר הסתנן לישראל ביום 27.12.07.

בסמוך לכך פנה העותר לנציבות האו"ם ולאחר תשאול קצר שנערך לו ועל סמך דבריו בלבד, הוכר העותר כנתין אריתראי. באותו תשאול שנערך לעותר בנציבות האו"ם ציין העותר, לצורך מילוי טופס שאלון, כי לאומיותו היא אתיופית וכי מוצאו האתני מעורב אתיופי/אריתראי. עוד ציין העותר באותו טופס כי כתובתו האחרונה היא אדיס אבבה שבאתיופיה.

ביום 28.8.08 וביום 5.11.09 נערכו לעותר תשאולים ביחידת הרישום והזיהוי. במהלך התשאולים התברר כי העותר נולד באדיס אבבה שבאתיופיה, גם אמו נולדה שם והוא עצמו התגורר באתיופיה 13 שנים. העותר ציין כי אמו וארבעה מאחיו עדיין מתגוררים באתיופיה. עוד התברר כי לעותר אין כל מסמכים המלמדים על נתינותו האריתראית.

העותר טען כי אחיו נמצא בישראל וכי הוא הוכר כאריתראי.

ביום 4.8.11 נערך לעותר שימוע שם טען כי נולד באתיופיה ובשנת 1998 עבר לאריתראה שם התגורר עד שנת 2007 ומשם יצא לכיוון ישראל.

עוד יש לציין כי העותר אינו דובר טיגרינית על בוריה אלא אמהרית ובשפה זו הוא מבקש שיתקיימו ראיונותיו.

3.עיקר המחלוקת בעתירה זו הוא בדבר נתינותו של העותר.

לצורך זה, ולצורך קביעת יעד פוטנציאלי להרחקת העותר, עושה המשיב, בדרך כלל, שימוש במבחן מירב הזיקות.

לצורך זה, ערך המשיב ראיונות לעותר ולאחר מכן קבע, כי מירב הזיקות שלו הן למדינה מסוימת.

יובהר, כי אין בהכרח זהות בין המדינה אליה יש לעותר את מירב הזיקות לבין מדינת אזרחותו האמיתית.

כאשר לא קיימת זהות כזו, המשמעות היא שניתן להרחיק את העותר לאותה מדינה אליה יש לו את מירב הזיקות, בכפוף לפסיקה הרחבה של בית המשפט העליון ולתנאים שנקבעו, בין השאר, בהלכת אלטאי.

העותר תוקף את קביעת המשיב, ולטענתו קביעת המשיב בדבר מירב הזיקות שלו אינה סבירה וכי הוא, העותר, הוכיח כי מירב הזיקות שלו הן למדינה אחרת, שאזרחיה נהנים בישראל ממדיניות אי ההרחקה.

לצורך הכרעה בשאלה האם החלטת המשיב בדבר מירב הזיקות של העותר היא סבירה, יש תחילה לקבוע את אמות המידה שעל המשיב לעשות בהן שימוש לצורך קביעת מירב הזיקות של העותר.

כלומר, יש לבחון את רמת ההוכחה הנדרשת מן העותר ומאחרים שכמותו, לצורך הוכחת נתינותו או מירב הזיקות שלו למדינה לה הוא טוען.

בעניין זה תיתכנה שלוש אפשרויות:

על העותר להוכיח את זיקתו למדינה לה הוא טוען, ברמה המקובלת במשפט הפלילי, כלומר מעבר לכל ספק סביר.

על העותר להוכיח את זיקתו למדינה לה הוא טוען, ברמה המקובלת במשפט האזרחי, כלומר במאזן ההסתברויות.

על העותר להוכיח את זיקתו למדינה לה הוא טוען, ברמה המקובלת בדיני הפליטים, כפי שנקבע בפסיקה זרה אליה הפנה ב"כ העותר, כלומר ברמה הנמוכה מזו המקובלת במשפט האזרחי, ויש האומרים ברמה העולה עד כדי 10%.