פסק דין
מבוא
התובע מבקש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין ליקויי בניה רבים בדירה אותה רכש ממנה. בעיקר מלין התובע על נזקי רטיבות בחלקים נרחבים בדירתו ועותר לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך 121,489 ₪, הכולל פיצוי בגין עגמת נפש בסך 30,000 ₪.
הנתבעת, חברה קבלנית אשר בנתה ומכרה לתובע את דירתו, טוענת כי התובע לא הודיע לה על מרבית הליקויים ואלה נודעו רק עם הגשת התביעה דנן. כמו כן, כי תיקנה את הדרוש תיקון באופן מקצועי ובהתאם לדרישות התובע אלא שהתובע לא נתן לה הזדמנות נאותה להגיע לידי גמר התיקונים. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע חב לה סך 30,000 ₪ בגין שינויים שבוצעו מעבר למפרט, וכי סך זה יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובע.
הפלוגתאות העיקריות הדורשות הכרעה הינן:
מהות הליקויים ועלות תיקונם?
האם התובע זכאי לפיצוי הנתבע, לאור טענות הנתבעת כי לא איפשר את תיקון הליקויים על ידיה?
מה דינה של טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת?
האם זכאי התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש?
העובדות וטענות הצדדים
התובע רכש מן הנתבעת דירה ברחוב ניל"י 4/3 בנתניה (להלן: "הדירה"), על פי הסכם מכר מתאריך 22.10.07 , והחל להתגורר בה החל מחודש נובמבר 2008 (להלן: "הסכם המכר").
לטענת התובע, הנתבעת התחייבה לספק לו דירה באיכות בנייה וברמת גימור מעולה, אולם היא כשלה בכך; לטענתו, הליקויים והחוסרים שנתגלו, מצביעים כולם על בנייה שלא לפי התחייבויות הנתבעת, שלא על פי פרסומיה ומצגיה, שלא לפי הסכם המכר ובניגוד לתקנים ולדין. הליקוי המרכזי, המתמשך והפוגע בקניינו ורמת איכות חיי התובע ומשפחתו, הינם נזקי רטיבות בחלקים רבים בדירה. העדר יכולתה של הנתבעת לתקן ליקויים אלה, כך נטען, מעצימה את הנזק ועוגמת הנפש אותה חווים התובע ומשפחתו.
לאור זאת, טען התובע כי דירתו אינה ראויה למגורים וכי לא ניתן לעשות בה שימוש סביר, כפי שהתחייבה הנתבעת וכפי שמצופה בעת שנרכשת דירה חדשה מקבלן.
לטענת התובע, הנתבעת אומנם ביצעה ניסיונות לאיתור מקור הרטיבות ותיקון הליקויים, אולם ניסיונות אלה עלו בתוהו והגבירו עוד יותר את תחושת התסכול ועוגמת הנפש.
במהלך ניסיונות התיקון על ידי הנתבעת, הפכה דירתו של התובע במשך שבועות לאתר בנייה, כאשר פועלי הנתבעת שברו וחצבו בקירות הדירה ושיבשו את חיי התובע ומשפחתו; למרות זאת, פעולות אלה לא הניבו כל תוצאה לבד מהחרפת הליקויים.
התובע שב ופנה לנתבעת, אולם על אף שנקבעו פגישות לביצוע התיקונים, לא הגיע אליהן נציג הנתבעת ובהתנהגות זו ויתרה הנתבעת הלכה למעשה על זכותה לבצע תיקונים נוספים.
התובע תמך תביעתו בחוות דעת מומחה ותבע בכתב התביעה המקורי סך 80,000 ₪. לאחר מינוי מומחה מטעם בית המשפט, תיקן את תביעתו בהתאם לקביעות המומחה שמונה, ועתר לחייב את הנתבעת בסך 121,489 ₪, סך הכולל 30,000 ₪ בגין עגמת נפש, אי נוחות ועוד.
הנתבעת טענה מנגד כי דין התביעה להדחות, שכן התביעה הוגשה בחוסר תם לב וטרם זמנה; לטענת הנתבעת התובע אינו זכאי לסעד כספי, שכן לא נתן לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים.
עוד נטען, כי התובע לא הודיע לנתבעת על קיומם של מרבית הליקויים הנטענים בחוות הדעת שהוגשה על ידיו, למעט טענה בדבר קיום בעיית הרטיבות, ולראשונה נודע לנתבעת על יתרת הליקויים עם קבלת כתב התביעה.
הנתבעת הוסיפה וטענה כי לבקשת התובע הגיעו נציגים מטעמה לדירה, על מנת לתקן את הרטיבויות ואלה ביצעו את עבודות התיקון באורח מקצועי ואיכותי וביעילות רבה. משביקשה הנתבעת לתאם מועד נוסף בו תוכל לעמוד על הצלחת עבודות התיקון, סרב התובע ודחה את בקשותיה באמתלות שונות.