ברדה נ' בנק דיסקונט ואח'

פסק דין

1.המבקש משך מספר שיקים לפקודת חברת "רימון חלפים" (להלן – רימון), לדבריו לשם רכישת רכב ממנה.

לדבריו, העיסקה ביניהם בוטלה, ורימון הבטיחה להשיב לו את השיקים, אך אלה לא הוחזרו לו.

ששה מהשיקים סוחרו מרימון למשיב.

לדברי המבקש, הוא שוחח עם מנהל סניף המשיב, בו הופקדו השיקים, וזה הבטיח לו להשיב לו את השיקים, אך הם לא הושבו לו.

2.המשיב פתח תיק הוצאה לפועל לביצוע השיקים.

המבקש הגיש בקשת רשות להגן (התנגדות) כנגד ביצוע השיקים.

כב' הרשם שוורץ (כתוארו אז) נתן למבקש רשות להגן בהסתמך על חלק מהטענות שפורטו בבקשה, אך התנה זאת בהפקדת ערובה כספית.

המבקש לא הפקיד את הערובה וכב' הרשם שוורץ, בהחלטה מאוחרת יותר, דחה את בקשת הרשות להגן (ההתנגדות) בשל כך.

3.בתובענה זו עותר המבקש למתן צו הצהרתי, לפיו, השיקים שבידי המשיב "דינם להתבטל" וכי על המשיב להשיבם לו.

המשיב העלה טענה מקדמית לדחיית התובענה על הסף בשל מעשה בית דין: החלטת כב' הרשם שדחתה את ההתנגדות לאחר שהמבקש לא הפקיד את הערובה שהתבקשה.

המבקש טען בתגובתו, כי החלטת הרשם אינה מהווה מעשה בית דין.

4.הדין עם המשיב.

אמנם, החלטה הדוחה בקשת רשות להגן אינה קובעת ממצא ואינה מהווה השתק פלוגתא בהתדיינות נוספת שבין בעלי הדין (ע"א 202/79 אליהו נ' יחזקאלי, פ"ד כה(2) 425, 437-8), אך פסק הדין שניתן בעקבות דחיית בקשת הרשות להתגונן, הוא כשלעצמו מהווה מעשה בית דין (ע"א 583/88 ברנע נ' ארקיע, פ"ד מה(5) 670, 682; ע"א 76/86 פינשטיין נ' ר.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג (3) 124, 132).

אבחנה זו נעשתה בפסק דינו של כב' השופט ריבלין ברע"א 144/00 ש.נ. גימורים בע"מ נ' בנק הפועלים לישראל בע"מ (2000), ובצורה מפורשת יותר בפסק דינה של כב' השופטת ארבל ברע"א 785/05 בנק הפועלים בע"מ נ' חזן (2005):

"ההלכה לגבי יצירת מעשה בית דין על ידי החלטה הדוחה בקשת רשות להתגונן, נקבעה כבר בפרשת יחזקאלי. הכלל הוא כי החלטה הדוחה בקשת רשות להתגונן איננה יוצרת השתק פלוגתא בהתדיינות נוספת בין הצדדים. זוהי הלכה ותיקה ומושרשת..... לגבי פסק הדין ברע"א ש.נ. גימורים והיחס בינו לבין הלכת יחזקאלי, יש לציין כי פסק דין זה בוטל על ידי בית המשפט (רע"א 144/00 ש.נ. גימורים נ' בנק הפועלים לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 7.7.02). אף לגופו של ענין, מה שנקבע בפסק דין זה עולה בקנה אחד עם הלכת יחזקאלי. פסק הדין ברע"א ש.נ. גימורים חזר על הלכה זו, והוסיף, בעקבות פסקי דין אחרים של בית המשפט העליון, כי פסק הדין שניתן בסופו של ההליך בסדר דין מקוצר יוצר מעשה בית דין (הן השתק עילה והן השתק פלוגתא). על כן אין כל סתירה בין פסק הדין ברע"א ש.נ. גימורים לבין הלכת יחזקאלי. גם על פי הלכת יחזקאלי ברי הוא שפסק הדין בסופו של ההליך יוצר מעשה בית דין. אחרת, הנתבע, אשר בקשת הרשות להתגונן שהגיש נדחתה, יוכל לתבוע את התובע בהליך הקודם בתביעה עצמאית, שבה הוא יצא נגד הקביעות שהיוו את הבסיס ההכרחי לפסק הדין שניתן בסדר דין מקוצר. תוצאה כזו תאיין את מטרת סדר הדין המקוצר, ותביא לריבוי מיותר של התדיינויות. "

וראו גם: דוד בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה תשיעית, עמ' 62.

5.במקרה דנן, כאמור, ניתנה רשות להגן (בטענות מסוימות) בכפוף להפקדת ערובה, ומשזו לא הופקדה ניתנה החלטה מאוחרת יותר הדוחה באופן סופי את הרשות להגן (ההתנגדות).

כיוון שההליך נפתח בדרך של בקשה לביצוע שטר, לא היה צורך במתן פסק דין, כדברי כב' השופט זוסמן בבר"ע 78/72 אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ"ד כו(2) 145: "שטר כמוהו כפסק דין על תנאי, והתנאי הוא שהחייב נמנע מהתנגד לביצועו, או שהתנגד אך ההתנגדות נדחתה".

אם כן, דחיית התנגדותו של המבקש בהחלטתו השניה של הרשם הפעילה את התנאי האמור והפכה את השיקים ל"פסקי דין".