ברגר נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 9.5.13 אשר קבעה את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור 10% החל מיום 17.1.07 (להלן: "הוועדה").

רקע עובדתי

2.המערער הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום תגמול נכות בגין מחלת סרטן העור SCC, אשר הוכרה כתאונת עבודה.

3.ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בעניינו של המערערת ביום 28.10.12 קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 19% לפי סעיף ליקוי 81 (2) מותאם ( LUPUS ERYTHEMATOSUS DISCOID FORM בצורה בינונית) וסעיף ליקוי 75 (2) (ב) (צלקות הפנים והצוואר- מכערות או הגורמות לשינוי צורת העפעפיים, האף, השפתיים, האוזניים), בתחולה מיום 14.11.04.

4.המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון לוועדה רפואית לעררים.

ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה לדון בערר ביום 9.1.13 וביום 9.5.13 קבלה את הערר בחלקו וקבעה את תחולת הנכות שנקבעה לפי סעיף ליקוי 75 (2) (ב) מיום 17.1.07.

עם זאת, לאחר שהוועדה הזהירה את המערער בדבר כוונתה להפחית את אחוזי הנכות שנקבעו לפי סעיף ליקוי 81 (2) ולאחר שהמערער ביקש להמשיך בדיון חרף האזהרה, הוועדה ביטלה את הנכות שניתנה בהתאם לסעיף ליקוי 81 (2) והעניקה נכות בשיעור 0% לפי סעיף ליקוי 75 (1) (א).

בנסיבות אלה, הוועדה קבעה את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 75 (2) (ב) החל מיום 17.1.07.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים

5.עיקר טענות המערער

א.הוועדה שגתה עת קבעה את הנכות החל משנת 2007 (המועד בו עבר המערער את הניתוח הראשון בפניו) ולא משנת 2011 (המועד בו עבר את הניתוח האחרון).

יש לקבוע את הנכות ממועד הניתוח האחרון אשר הביא לצלקת האחרונה בפניו של המערער ולא ממועד הניתוח הראשון, עת טרם התגבש הנזק הסופי בגופו של המערער.

ב.הוועדה שגתה משלא נימקה בהחלטתה אם הניתוח האחרון משנת 2011, הותיר נכות אצל המערער. על הוועדה לקבוע אם הניתוח האחרון משנת 2011 הותיר נכות אצל המערער ובמידה שכן, אזי עליה לקבוע את מועד התחולה.

ככל שהוועדה סבורה כי יש להעניק נכות רק בגין אחת הצלקות (זו משנת 2007 או זו משנת 2011) עליה לנמק החלטתה ולקבוע את מועד התחולה.

על הוועדה לפעול לפי אפשרות קביעת דרגת הנכות הפועלת לטובתו של המבוטח ולקבוע את תחולת הנכות משנת 2011.

ג.הוועדה טעתה עת קבעה כי אין להעניק נכות זמנית לאור העובדה שהניתוחים "אינם מונעים מהמבוטח לחזור לשגרת העבודה באופן מיידי". נכות זמנית מוענקת למבוטח במצב בו פגיעתו אינה סופית ועל כן השאלה אם המבוטח מצוי באי כושר לעבודה אינה רלוונטית.

המחלה של המערער הינה מחלה פעילה המייצרת נגעים סרטניים ועל כן, כל זמן שהמחלה מייצרת נגעים סרטניים, המערער מצוי במצב של נכות זמנית בלבד ורק עם התייצבות המצב הרפואי ניתן להעניק נכות צמיתה.

ד.הוועדה טעתה משלא בחנה את הצלקות במצטבר אלא בחנה כל צלקת בנפרד וקבעה כי בגין כל צלקת בנפרד לא מגיעה נכות.