ברגמן נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

זהו ערר שהוגש בשם יורשי המנוח רוט ליפוטי באמצעות בתו הגב' לאה ברגמן אשר הופיעה בפנינו וטענה בשם היורשים, להלן "העוררת".

המנוח נולד בשנת 1913 בהונגריה. בספטמבר 1997 פנה במכתב למשיבה בבקשה להכיר בו כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות). המכתב הוגדש, כפי הנראה, בדחיפות זמן קצר לפני התיישנות התביעה (לפי הוראות החוק דאז). לפנייה הנ"ל, המצויה בתיק המשיבה, לא צורפה הצהרה המפרטת קורותיו של התובע בתקופת הרדיפות או כל מסמך אחר כולל חווות דעת רפואיות.

מר רוט ז"ל הלך לעולמו בינואר 1999 מבלי שהגיש ראיות להוכחת תביעתו כדרישת סעיף 6(א) לחוק.

לטענת העוררת, אביה לא השלים את התביעה בשל מחדליה של המשיבה, כפי שיפורט להלן, ועל כן יש לחייבה בתשלום התגמולים להם זכאי היה האב, ליורשיו וזאת על סמך הראיות שהוגשו על ידם לאחר מותו.

להלן השתלשלות העובדות הרלוונטיות:

המנוח פנה למשיבה בספטמבר 1997, רשם את פרטיו וביקש כי יפתח לו תיק. ככתובת לקבלת מסמכים מסר מספר של תיבת דואר בת-א.

ב- 5.7.98 נשלח אליו מענה, לכתובתו ברח' נחשוני יהודה בבני ברק, מכתב שלשונו בלתי ברורה אם לא מכשילה, אך הרלוונטי לענייננו הוא כי המכתב נשלח לכתובת מקום מגוריו של המנוח, בו בזמן שהוא נמצא בבית אבות ולכן מסר למשיבה מלכתחילה מספר של תיבת דואר. העובדה המשמעותית הנוספת היא שהמשיבה אישרה קבלת "מסמכי התביעה" ולא ציינה כי על התובע להגיש חומר נוסף.

המכתב השני שנשלח למנוח הוא מיום 14.3.99 ובו פירוט חומר הראיות הדרוש לשם טיפול בתביעתו. גם מכתב זה נשלח לכתובת הבית ולא לתיבת הדואר והגיע למען הנ"ל לאחר פטירת המנוח.

חצי שנה לאחר מכן נשלחה לאותה כתובת תזכורת האומרת שאם לא יומצא החומר המבוקש תוך 60 יום תינתן החלטה ע"פ המצוי בתיק.

לכל המכתבים הנ"ל לא ניתנה תגובה ע"י מר רוט או יורשיו ולטענת העוררת בפנינו לא הגיעו כלל למענם ולא הובאו לידיעתם.

העובדות שבהמשך משקפות את מגעיה של העוררת עם המשיבה –

בחלוף כ- 10 שנים ב- 2008 פנתה למשרדי המשיבה כדי לברר האם מגיעות לאביה המנוח זכויות כספיות בהיותו פליט שואה. לדבריה, באותו מעמד נמסרו לה מספר התיק שנפתח בזמנו והנחיות להגשת מסמכים לשם מיצוי הזכויות שהיו לאביה והמגיעות ליורשיו. דברי העוררת נתמכים במכתבי המשיבה מ- 6.9.98 ו- 11.10.09 שהופנו אל יורשי המנוח רוט.

לאחר שהעוררת השלימה את איסוף המסמכים והעבירה אותם למשיבה, דחתה זו, בפברואר 2010, את התביעה בנימוק שהבקשה המקורית של המנוח לא כללה מסמכים כנדרש בחוק ובתקנות ומאחר והזכות לתגמולים אינה עוברת בירושה, התביעה נדחתה על הסף.

מכתב דומה נשלח ליורשים גם במאי 2010 ועל החלטה זו הוגש הערר.

העוררת טוענת כי אביה לא קיבל את מכתבי הרשות שנשלחו לכתובת בה לא התגורר. האב עבר לחיות בבית אבות ולכן מסר ככתובת לקבלת דואר מספר של תיבת הדואר. מאחר ופניות הרשות לא התקבלו על ידו, לא ידע על דרישת המשיבה להצגת חומר ראיות ואין לזקוף את אי הגשתן לחובתו. זאת ועוד, לטענת העוררת, מנוסח מכתב המשיבה יש להסיק כי הבקשה של המנוח גובתה במסמכים.

עוד נטען, כי לפי תגובות המשיבה לפנייה המחודשת של העוררת, ניתן להסיק כי בכוונתה לשלם ליורשי המנוח את התגמולים שהגיעו לו בשעתו.

המשיבה מצידה חוזרת על האמור בהחלטת הדחייה.

דיון

דין הערר להידחות שכן לא ניתן לראות בפניית העורר למשיבה בשנת 1997 "בקשה בצירוף ראיות" הדרושות להוכחת התביעה (סעיף 6(א) לחוק הרדיפות), כמפורט בתקנות נכי רדיפות הנאצים (בקשה לתגמול). הפנייה של המנוח למשיבה כוללת פרטים אישיים פורמאליים בלבד ולא ניתן לראות בה בקשה-תביעה לפי חוק הרדיפות. כמו כן אין בסיס להשערת העוררת כי צורף חומר נוסף לפנייה.