ברגמן נ' גרוסר ואח'

פסק דין

תובענה בגין התנגשות שבין שני כלי רכב, אשר אירעה ביום 29.12.12.

לטענת התובעת, בעת שנהגה בואכה רח' שבתאי לוי בחיפה, ביום 29.12.12, בכלי רכב אשר היה בבעלותה, מ.ר. 8249410, סטה אוטובוס הנתבעת 2 אשר היה נהוג בידי הנתבע 1 (אוטובוס מ.ר. 7509569), מהנתיב השמאלי לנתיב הימני בו נסעה התובעת ופגע בחלק הקדמי של מכוניתה, תוך שהוא מסב נזקים אשר לפי חוות דעת שמאי אשר צורפה על ידי התובעת, היקפם 4,410 ₪.

התובעת טענה כי לגישתה התאונה אירעה בשל הפרת חובת הזהירות המוטלת על הנתבע 1 ונהיגתו הרשלנית, ולפיכך לגישתה הנתבעים אחראים לפצותה בגין נזקיה, ובהם עלות תיקון הנזקים, שכ"ט שמאי ופיצוי בגין הפסד זמן טרחה ועגמת נפש.

לטענת הנתבעים, הם אינם אחראים לפצות את התובעת בגין נזקיה, שכן לגישתם ההתנגשות אירעה עת שהתובעת אשר נהגה במכוניתה בנתיב הימני ברח' שבתאי לוי, סטתה שמאלה ופגעה בגלגל הימני האחורי של האוטובוס, תוך הפגנת רשלנות וחוסר זהירות, כאשר הנתבע 1 לא יכול היה לצפות את סטיית התובעת לכיוון האוטובוס, ולא יכול היה למנוע את התאונה.

ביום 17.10.2013 נתקיים דיון בפני בתובענה, ובמסגרת זאת העידו התובעת והנתבע 1, וכן נמסרה עדותה של שוטרת אשר הייתה במקום בזמן התאונה.

לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לדחות את התובענה, אלא יש לקבלה, אולם בשאלת הנזק, מן הראוי להפחית 50% מהפיצוי בשל אשם תורם של התובעת.

תיאור התרחשות התאונה וצורת הנזק כפי שבוצע על ידי הנתבעת 1, היה כי נהג בנתיב השמאלי, ולמעשה התובעת היא שסטתה לצד שמאל ופגעה באוטובוס בגלגל האחורי-ימני, בעוד גרסתה של התובעת הייתה הפוכה, כי האוטובוס סטה לנתיב הימני בחוסר זהירות וההתנגשות הייתה עם החלק הקדמי של האוטובוס.

לדברים ישנה חשיבות של ממש; ככל שההתנגשות הייתה מול החלק האחורי של האוטובוס, הרי ברור וידוע שרק הגלגלים הקדמיים פונים בעת הפניית האוטובוס, ולפיכך, התנגשות מול החלק האחורי בהכרח מסירה את כובד האחריות מנהג האוטובוס, בעוד התנגשות מול החלק הקדמי, הנשלט מהפניית ההגה והמושפע יותר מאשר החלק האחורי מהפניית ההגה, מצדיקה שלא להסיר את האחריות מנהג האוטובוס בצורה קטיגורית.

מבחינת העדויות אשר נשמעו בפני, התובעת ציינה כי הפגיעה הייתה עם החלק הקדמי של האוטובוס (עמ' 1 לפרוטוקול שורה 21, עמ' 2 לפרוטוקול שורות 9-10). הגב' זהבית אסולין, שוטרת אשר הייתה במקום התרחשות התאונה העידה כי לא ראתה התאונה בעת התרחשותה, אולם מסרה כי למיטב זיכרונה הפגיעה הייתה עם החלק הקדמי (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 24, עמ' 2 לפרוטוקול שורה 31). אוסיף לכך עדותה של העדה כי מיד לאחר התרחשות ההתנגשות, האוטובוס נטה לכיוון הנתיב הימני, קרי, חציו בנתיב השמאלי וחציו בנתיב הימני (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 10);

לאור כל אלו, מצאתי לנכון להעדיף את גרסת התובעת, בכל הנוגע לצורת ההתנגשות; ככל שהמגע היה בין שני כלי הרכב בחלקים הקדמיים, כאשר האוטובוס נוטה לנתיב הימני כאשר מוקדם יותר נסע בנתיב השמאלי, אני מקבל את טענת התובעת בדבר הפרת חובת הזהירות המוטלת על הנתבע 1; אציין כי לגישתי, נהג אוטובוס הינו נהג מקצועי, המיומן בהרבה מיתר הנהגים, ונדרש הוא למיומנות יתר ולזהירות יתר בנהיגת כלי רכב גדול, כבד ומסורבל, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהשתלבות של אוטובוס בתנועה פקוקה לצד מכוניות פרטיות, ולפיכך מצאתי לנכון להטיל את האחריות לנזק מהמגע שבין שני כלי הרכב על הנתבעים.

יחד עם זאת, מתיאור הדברים אשר שמעתי משני הצדדים, עולה כי ישנה הצדקה להפחית חלק ניכר מאוד מהפיצוי בשל אשם תורם מטעם התובעת; שני הצדדים העידו כי מדובר ברחוב צר אשר היה פקוק בשל אירוע "החג של החגים", כאשר בערך באזור בו אירע המגע, השתלבו שני הנתיבים לנתיב אחד, המצריך ומצדיק זהירות וריכוז מטעם כל המשתמשים בדרך.

התובעת העידה "אני באה מרח' הנביאים לרח' שבתאי לוי. אני יוצאת מאיפה שחניתי י.ל. פרץ ומצטרפת לשבתאי לוי שפקוק מאוד ועמוס ויש שם תחנת אוטובוס, נהגתי בנתיב השני מימין, הראשון היה תפוס על ידי מונית שירות. אני ממשיכה עוד קצת ועוצרת ונוסעת כי עמוס, כל הנתיב השמאלי הוא חסום, אני רואה את האוטובוס כבר כשאני יורדת מרח' י.ל. פרץ. הוא היה מאחורי בצד שמאל" (עמ' 1 לפרוטוקול שורה 13 ואילך).

משמע, מלכתחילה ראתה התובעת את האוטובוס, ומדובר בתנועה משותפת בפקק כאשר בתחילה ראתה התובעת את האוטובוס מאחוריה, ואולם בשלב ההשתלבות משני נתיבים לנתיב אחד, התרחש המגע בין מכונית התובעת לשליש הקדמי של האוטובוס. יוצא, אם כן, כי אכן מדובר בהשתלבות של שני נתיבים לנתיב אחד, כאשר הנתיב הימני ביותר היה חסום כדברי התובעת, וכאשר הנתיב השמאלי הינו נתיב העיקרי להשתלבות והמהיר יותר (שאחרת האוטובוס שהיה מלכתחילה מאחוריה, לא היה מצוי צמוד אליה או מעט לפניה, בנקודת ההשתלבות).

העידה על כך הגב' אסולין: "באותו יום היה לחץ מיום רגיל בגלל האירוע שהיה שם. אי אפשר היה לנסוע במהירות. זכור לי שהיה עומס... נפל לה הפגוש הקדמי ושוטרים שהיו שם עזרו לה לתפוס את זה להמשיך בנסיעה. היה חשוב לפנות את המקום כי נותר שם פקק".

משמע, לא מדובר בנסיעה צד לצד כאשר אחד הרכבים סוטה הצידה ופוגע באחר בחוסר זהירות, אלא רחוב צר ופקוק, כאשר בנקודה מסוימת ישנה השתלבות של שני נתיבי הנסיעה לנתיב אחד, הנתיב הימני משתלב מעט לשמאל, הנתיב השמאלי משתלב מעט לימין, והנתיב השמאלי הינו המהיר יותר והעיקרי בהקשר זה.

בנסיבות אלה, סבורני כי גם התובעת יכולה הייתה לגלות משנה זהירות, ובהשתלבות זהירה יותר מול הנתיב שהיה העיקרי, היה ביכולתה למנוע את קרות התאונה. אמנם, אני מטיל את האחריות על הנתבעים, אולם עדיין סבורני שהייתה תרומה מאוד משמעותית לתובעת בהקשר זה, ובהקשר זה, אני מפחית מהפיצוי 50% בגין אשם תורם.

לאור האמור, ולאחר ניכוי 50% כאמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת מחצית מהסכום הנקוב בחוות דעת השמאי , בצירוף מחצית עלות חוו"ד השמאי, וכן בצירוף 500 ₪ בגין הצמדת הסכומים, אגרת ההליך וכן הטרחה ואובדן הזמן שהיו מנת חלקה של התובעת.

סה"כ ישלמו הנתבעים לתובעת סך 3,104 ₪.

הסכום כאמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה 14.4.2013 ועד תשלומם המלא בפועל.