ברגות נ' אופיר ואח'

פסק דין

התביעה הוגשה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים. בסופו של דיון הוכחות שנמשך יותר מישיבה אחת הגיעו הצדדים להסכמה לעניין חלוקת האחריות. לגבי עיקר הנזק היתה הסכמה ונותרה מחלוקת באשר למספר ראשי נזק – באשר לנזק שפורט בסעיף 10 לתביעה וכן בנוגע לשאלת הוצאות נוספות שהתובע טען להן.

הצדדים ביקשו גם שבית המשפט יפסוק את שכר טירחת ב"כ התובע.

בסעיף 10 לכתב התביעה דרש התובע פיצוי של 1,000 ₪ בגין "טירחה, טירדה, התרוצצות ועוגמת ומפח נפש". הנתבעת טענה כי מדובר בנזק שלא הוכח ולא נתמך בחשבוניות או בקבלות.

אני דוחה טענה זו.

נזק מסוג זה, שמשקף פיצוי בגין טירחה, התרוצצות ועוגמת נפש, לא ניתן ממילא להוכיח בחשבוניות או קבלות והוא מסור לשיקול דעתו של בית המשפט.

בנסיבות העניין, שוכנעתי כי התובע זכאי לפיצוי בגין הטירחה ועוגמת הנפש שנגרמו לו בגין התאונה, והסכום שדרש, 1,000 ₪, אינו מופרז. בפרט הדבר נכון כאשר הנתבעת הכחישה כל אחריות לתאונה והנתבעת 2 סרבה לפצות את התובע בגין נזקיו בגין התאונה, דבר שהביא לכך שלמעשה עד עצם היום הזה, שנתיים לאחר התאונה, לא קיבל התובע כל פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה.

התובע טען, באמצעות בא כוחו, כי נגרמו לו הוצאות נוספות גם בקשר עם הגשת התביעה, וזאת מעבר לתשלום אגרת התביעה, הוצאות המסירה ושכר העדים שהתייצבו. לטענת התובע, גם לו נגרמו הוצאות בגין התייצבותו לדיונים השונים, הוצאות שמורכבות גם מתשלומים ששילם למשרדי הקישור לצורך קבלת היתר כניסה לישראל וגם לצורך נסיעות למשרדי הקישור וכן בשל נסיעות לבית המשפט. בעניין זה טען ב"כ התובע כי ההוצאות, בגין כל פעם שבה התייצב התובע בבית המשפט, היו 220 ₪, הנסיעות לבית המשפט 400 ₪ ויש להוסיף תשלומים עבור נסיעות שנסע התובע אל בא כוחו לצורך התייעצויות הקשורות לתביעה.

ב"כ התובע טען גם כי התובע הפסיד שני ימי עבודה כאשר התייצב לשני הדיונים בתיק זה וכי כל יום עבודה של התובע שווה 300 ₪.

לפי הנתונים שנמסרו על ידי העדים מטעם התובע נפסקו לטובתם 200 ₪ בגין הגעתם לדיון מיום 14/6/11. לסכום דומה זכאי גם התובע. מאחר שהתובע התייצב לשני הדיונים, הן ליום 14/6/11 והן לדיון מיום 26/6/11, אני קובעת כי להוצאות התביעה מצידו של התובע יש להוסיף גם את הסך של 400 ₪.

התובע טען כי גם הפסיד שכר שני ימי עבודה שמסתכם בסכום של 300 ₪ לכל יום עבודה. לא הוצגה כל ראיה לעניין הזה, למרות שבקלות יכול היה התובע להציג תלוש שכר או כל ראיה אחרת שתעיד על גובה הכנסתו.

בהעדר כל ראיה לעניין הזה, אני פוסקת על דרך האומדן פיצוי נוסף לתובע בסכום של 400 ₪.

אשר לשכר טירחת עורך דין לתובע – בתיק נוהל הליך הוכחות מלא וההסכמה שהצדדים הגיעו אליה הושגה רק לאחר שב"כ התובע התחיל לסכם בע"פ בתום הדיון. בנסיבות העניין, לאור העובדה שנוהל הליך הוכחות מלא, לאור מס' הדיונים הרב שנקבע בתיק זה ולאור התוצאה שלפיה נמצאו הנתבעות אחראיות לעיקר נזקי התובע, זכאי התובע לכך שייפסק לטובתו שכ"ט עו"ד בשיעור ריאלי.

התביעה הוגשה על סכום של 14,830 ₪ והנתבעת טענה כי יש לפסוק לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום זה בלבד.

סכום כזה יגיע לסך של כ- 2,200 ₪ בלבד ואין זה שכ"ט ראוי להליכים שנוהלו בתיק זה.

לפיכך, אני פוסקת לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 4,500 ₪ שמשקף 25% מסכום הפיצוי, לערך .

הנתבעות ביחד ולחוד ישלמו אפוא לתובע 80% מנזקי התובע כפי שפורטו בסעיפים 6,7,8,9,10 לכתב התביעה כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6/7/09 ועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישאו הנתבעות בהוצאות התובע בגין אגרות, שכר עדים ובגין ההוצאות שנקבעו לעיל בגין הגעת התובע עצמו לבית המשפט. גם הוצאות אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאת כל הוצאה ועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישאו הנתבעות בשכר טרחת עורך דין לתובע בסכום של 4,500 ₪.

המזכירות תעביר לצדדים עותק מפסק הדין.