ברגובויי דניס נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דין בימ"ש תעבורה מרכז (כב' השופטת אוסטפלד) בתיק תעבורה 7216-07-12 מיום 9.9.13 במסגרתו הורשע המערער בעבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3), 39א, 64ב(א)(ד) לפקודת התעבורה יחד עם תקנה 169 לתקנות התעבורה.

העונש שנגזר על המערער:

קנס בסך 3,000 ₪;

פסילה בפועל לתקופה של 24 חודשים;

פסילה על תנאי בת 8 חודשים ל- 3 שנים;

מאסר על תנאי בן 5 חודשים ל- 3 שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים, או ללא רישיון נהיגה תקף מעל 12 חודשים או בזמן פסילה.

על פי כתב האישום, יוחסה למערער עבירה של נהיגה בשכרות, כאשר בליטר אוויר נשוף נמדדו 465 מיקרו גרם אלכוהול. המערער כפר באשמה.

עיקר טענות ב"כ המערער במסגרת הערעור מופנות לעובדה כי שני עדי התביעה מרקו פטרוניו וניסים סנקר לא התייצבו לדיון ההוכחות הראשון ועל אף הסכמת ב"כ המערער שלא לדחות הדיון וכי הוא מוותר על חקירות נגדיות, התביעה התעקשה לדחות הדיון, התחמקה מהגשת תעודת עובד ציבור. בית המשפט ללא הנמקה והסבר דחה הדיון וזאת אך ורק כדי לענות על צרכי המאשימה ולאפשר לה ביצוע תחבולה שעמדה מאחורי הבקשה.

לדיון ההוכחות השני התייצבו עדי התביעה, אלא, שב"כ המאשימה לא חקרה אותם וכל מטרתה היתה כתחבולה לבצע מקצה שיפורים בתיק הראיות. בית המשפט נעתר לתיקון כתב האישום והוסיף את עורך התע"צ כעד תביעה ובמועד הנדחה נשמעה עדותו – ערן דקל עורך התע"צ.

בישיבת ההוכחות הראשונה לא היתה בידי ב"כ המאשימה התע"צ. ביהמ"ש התעלם ממחדלי המאשימה.

עוד טען ב"כ המערער, כי כרטיס המכשיר שנשלח אליו מהתביעה הסתיים ביום 13.3.12 אך לבית משפט קמא הוגש כרטיס המסתיים ביום 18.2.2013 ובית משפט קמא קיבל המסמך כראיה.

בית משפט קמא מנע מב"כ המערער להגיש את המסמכים כפי שהוא קיבל מידי התביעה.

במהלך המשפט התבקש בית משפט קמא למנות מומחה מטעם ביהמ"ש והטעם בכך היה כי המערער צרך אלכוהול סמוך למועד נהיגתו, במצב דברים זה ולאור הכמות שנמצא אצל המערער, כך לטענת בא-כוחו, יש ליתן הדעת לשאלה, מה היתה רמת האלכוהול בגופו של המערער בעת הנהיגה שעה שהיא שונה משעת הבדיקה. ומאחר וחלפו בין זמן השתייה לעצירת המערער חצי שעה ומרגע עצירתו ועד בדיקתו 39 דקות נוספות, הרי שבזמן הנהיגה ריכוז אלכוהול בדמו של המערער היה נמוך מזה שנמצא בפועל בעת הבדיקה.

בימ"ש קמא דחה בקשת ב"כ המערער למנות מומחה כאמור ובכך שגה.

בתום עדות המערער ביקש בא-כוחו פעם נוספת את בימ"ש קמא לזמן מומחה מטעם בית המשפט, הבקשה נדחתה אך ביהמ"ש קמא איפשר מועד הוכחות נוסף על מנת שיובא עד מומחה מטעם המערער, והתנה הדחייה, בתשלום הוצאות בסך 5,000 ₪.

בהחלטה זו טוען ב"כ המערער, קשה להימנע מהשוואה לבקשות המאשימה המתקבלות בהינף יד, כאילו, במשפט אין שני צדדים אלא, תביעה ובימ"ש, הסנגור שקוף, אל מול יחסו העוין של בית המשפט כלפי הסנגוריה לבקשותיה וטענותיה (ראה סעיף 48 להודעת הערעור).

החלטת בימ"ש קמא בדבר הטלת הוצאות בסך 5,000 ₪, אם יידחה הדיון, מנה בפועל יומו של המערער. ברור, לטענת ב"כ המערער, כי ההחלטה נועדה אך ורק כדי למנוע קיומה של פרשת הגנה, בית משפט קמא אילץ את ב"כ המערער לשמוע את התיק על פי החלטות שרירותיות של בימ"ש שנבעו בעיקר מדרישות המאשימה, תוך התעלמות בוטה מהסנגוריה ועל כן יש להורות על זיכוי המערער.

ב"כ המשיבה מבקשת לדחות הערעור על כל חלקיו.

לגופו של עניין דין הערעור להידחות: